הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יפנים משוגעים עפים בישיבה
 
דיוויד אלן, מייסד להקת "גונג", הגיע להופעה קצרה וקולעת בארץ והוכיח שאפשר לתת בראש גם בגיל 70, בעיקר אם צורכים כימיקלים
מאת גיל מטוסאסף קפלן | 11.05.2008
 

השאלה השכיחה ביותר ביום ראשון הייתה: "אז איפה אתה רואה את המשחק"? אחרי שהבנתי שמדובר במשחק כדורסל, זה שמטרתו היא לקלוע את הכדור לתוך הסל, עניתי בנימוס שאני הולך להופעה של דיוויד אלן.
"הופעה של מי"? שאלו אותי. "של דיוויד אלן" עניתי. “מייסד להקת 'גונג', אבי הפסיכדליה, אחת הדמויות המרתקות ביותר במוסיקה הפסיכדלית משנות ה- 60 ועד היום”. "שנות ה-60?! אז בן כמה הוא?" "הוא נולד ב-1938, אז הוא בדיוק בן שבעים היום", השבתי בהתלהבות.

כשל מערכות. זה השלב בו מערכת עיבוד הנתונים של המאזין הממוצע מגיעה למבוי סתום שצריך לפרוץ. למרות קיומם של וירוסים בעולמנו כמו מיק ג'אגר, תיאור הופעתו של דיוויד אלן על כל המשתמע מכך, יחד עם גילו, נשמעים כמו חיבור קשוח. אך מי שהחליט לוותר על צפייה בעשרה גברים רצים עם כדור, והגיע להופעה של Acid Mothers Gong בטוח לא הפסיד ואף זכה לחוויה שהוא לא ישכח הרבה זמן.

מחויך, אנרגטי, זוהר ומקרין משהו שאי אפשר להישאר אדישים אליו. דיוויד אלן
תצלום: גיל מטוס

הערב נפתח במופע חימום קצר של טצויה יושידה, המתופף של Acid Mothers Gong יחד עם הבסיסט איגור קרוטגולוב והסקסופוניסט אסף צחיר. הטריו המעניין הזה הציג יכולת אלתור מרהיבה, רוויה בקולות מוזרים ובגרוב כבד. דיוויד אלן, כמיטב המסורת, עולה על הבמה בלבוש היפי הולם - חובש כובע אדום שיוצאת ממנו כפפה שחורה, מסובב ידית קטנה בתיבת נגינה שמניעה את גלגלי הפסיכדליה של הערב. ישנם אמנים שמוקפים מעין הילה. קשה להסביר את זה במילים, אך דיוויד אלן ללא ספק נמנה עליהם. מחויך, אנרגטי וזוהר הוא מקרין משהו שאי אפשר להישאר אדישים אליו. הקהל נעמד, מריע ומעניק לו את הכבוד הראוי. 

Acid Mothers Gong, הגלגול הנוכחי של תופעת "גונג", מורכב מחבורה של נגנים יפנים משוגעים - טצויה יושידה שממשיך בתפקיד מכונת התופים חסרת הנשמה, קוואבטה מקוטו, גוש שיער שלא מרחם על הגיטרה הקטנה שלו והבסיסט ג'וש פולוק האיש והמגפון. למעשה, פולוק הוא הגיטריסט של להקת University of Errors שהיה אמור לנגן בכל מקרה, אך היות והבסיסט המקורי של ההרכב היה חולה, הוא החליף אותו.

Acid Mothers Gong מבצעים חומרים של Gong, אך ממש לא נשמעים אותו הדבר. הם לוקחים את המוסיקה של "גונג" לכיוונים כל כך שונים, שאפשר לומר שמדובר בסוג של חומר חדש. ואולי זו הגאוניות של דיוויד אלן, שלאורך כל הקריירה שלו הצליח להמציא את עצמו מחדש בלי לדרוך במקום ולהיצמד לקלפים המנצחים. מרבית האמנים בני גילו נוטים להישען על תהילת העבר, והמופע שלהם מורכב רק מהקלאסיקות שהקהל כבר מצפה לשמוע. מדי פעם הם עושים איזה עיבוד שונה במקצת כדי לגרום לנו להרגיש שיש להם סחורה חדשה להציע, כמו העיבוד החדשני לצדו האפל של הירח שרוג'ר ווטרס ניגן בהופעה בארץ. אני עדיין מנסה להבין מה נשתנה, כנראה שנוספו איזה שתי דקות של סולו גיטרה לאחד מהשירים.

לחשוב כמו ילד

דיוויד אלן אולי זקן בגופו, אך בנשמתו הוא ילד, במובן החיובי ביותר של המילה. האנרגיות שהוא מקרין, הביטחוןן, החיוכים, הפשטות וגם העובדה שלאורך הקריירה שלו הוא כל הזמן התנסה בהרכבים ועיבודים חדשים ויצא לאינספור מסעות מוסיקליים, מעידים על האופי המיוחד והסקרנות שאופיניים רק לילדים. מעט מאוד מבוגרים מצליחים לשמר אותה. אלה שמצליחים, עונים לתואר "גאון". איינשטיין אף העיד על עצמו כמה פעמים שהוא מעולם לא הפסיק לחשוב כמו ילד. אנחנו מעריצים אנשים כאלו כי הם נותנים לנו פרספקטיבה שונה על החיים, של אנשים שהצליחו לשמר את התכונות הטבעיות ביותר של האדם, אלה שהחברה תמיד מנסה לדכא.

החוויה שנוצרת מהחיבור המיוחד שלו עם נגנים צעירים, שהיו יכולים בקלות להיות ילדיו, היא מעין אלתור פסיכדלי רווי בקסם. אלן ומקוטו תופסים גיטרות לבנות קטנות, שבמבט ראשון נראות תמימות ביחס למה שהן יכולות לייצר, אך הם לא מרחמים עליהן. בעזרת קשת, אביזרים נוספים והרבה אפקטים, הם בוחנים את גבולותיהם של השריגים ושל הצלילים שהם יכולים להפיק. יחד עם הבס והתופים האגרסיביים הכל מתחבר ליצירה ארוכה שנבנית שלב אחרי שלב עד שמגיע השיא שמעיף אותך לכוכב הלכת גונג. וכל זה קורה בישיבה, שיקול בהחלט מוזר בהתחשב באופי ההופעה, אך הערב בהחלט הוכיח שאפשר לעוף גם בישיבה.

ההופעה הורכבה מכמה יצירות ארוכות שבכל אחת התקבלה התחושה ש- Acid Mothers Gong נתנו את כל מה שיש להם להציע ויותר. אלן בחר לדבר יותר בין השירים, כך שרוב ההופעה הייתה אינסטרומנטלית, במיוחד אם לא מחשיבים כל מיני מלמולים ואפקטים קוליים שאלן אוהב לייצר. אחרי פחות משעה וחצי ושני הדרנים שחשפו קהל משולהב וחם שמסרב להתפנות, נגמרה ההופעה. בסטנדרטים המקובלים מדובר בהופעה קצרה מהרגיל, אך התחושה הרווחת הייתה קצרה וקולעת. קל מאוד ליפול לתחום הטרחנות בהופעות כאלה, ואלן וחבריו לא נתנו לזה לקרות ועצרו בנקודה הנכונה.

ובכן, הנה תובנה של אירועי הימים האחרונים. דיוויד אלן סיפר בעבר על טריפים שלקח, ולמעשה אין הרבה הסברים למוסיקה של "גונג" ללא L.S.D. הוא בן שבעים, ממשיך להופיע ונראה מצוין ואנרגטי יותר מרוב האנשים בני גילו. ד"ר אלברט הופמן, ממציא הסם וידוע כמי שעשה בו שימוש רב, נפטר לא מזמן בגיל 102. אמנם לא מדובר במדגם מייצג, אבל אפשר לראות לאן נושבת הרוח או לאיזה כיוון בורח הארנב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©