הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפילה רכה
 
רגע אחד שינה את חייה לתמיד. שחר, ידיד מהצבא, הגיע אליה דרך הפייסבוק. הם התכתבו עד שהיא, נשואה פלוס, חצתה את הקו ומצאה את עצמה לידו, בפארק על הספסל, ומאוחר יותר בדירתו. במילה אחת: בוגדת
מאת גתית בצרי | 16.05.2008
 
היא הצטרפה ל"פייסבוק" וגילתה שם שלל פרצופים מוכרים מהעבר. שם היא גם הבינה שיש דברים שעדיף לא לגלות לעולם. להחביא במגרות הלב, ולעולם לא לפתוח. שם היא מצאה אותו - או יותר נכון, הוא מצא אותה. שחר. הם היו יחד בצבא. ידידים טובים. המון מתח מיני היה אז, אבל בגלל החבר, הידידות נשארה אפלטונית.

מאז, היא הספיקה להתחתן עם החבר ולהביא לעולם צאצאית יפה. שחר ראה את התמונות של התינוקת באתר, הם התעדכנו, התכתבו קצרות ועברו להודעות טקסט. עד שיום אחד נחצה הקו. הודעות לוהטות, דגדוגים בבטן ובלי ששמה לב, מצאה עצמה בפארק על הספסל לידו, ומאוחר יותר בדירתו. תריסים מוגפים למחצה - חצי אור, חצי חושך... סימבולי. כך נראים חייה מאז אותו היום.

"הרגע ששינה את חיי", היא יודעת
. "הרגע בו חציתי גבול. ניתן היה לחתוך בסכין את המתח המיני שבאוויר ואז. בום. זה קרה. מאותו יום והלאה אפשר לסכם אותי במילה אחת: בוגדת. מילה שאין בה מחילה. אבל באותו רגע זה כל מה שיכולתי לעשות, ולא ניתן היה להילחם בכך. כמעט בלתי אפשרי להסביר במילים את הרגע, פשוט כי קשה לתאר תחושה בו זמנית של חופש, שחרור, עונג, שבירת מוסכמות, תועבה ושנאה עצמית ביחד.

שחרור, עונג ושנאה עצמית ביחד
תצלום : sxc

"באותו רגע קריטי שמעתי את החיים. הרחתי אותם כל שנייה. באוויר עמד ריח של שוקולד, חמאה, מאפה שקדים, הריח של בתי. כל הריחות שאני הכי אוהבת עמדו באוויר הטוב הזה. המקולל הזה. החיים היו חזקים, אדומים, ירוקים, כמו דובדבנים אמיתיים שלא ריססו אותם בחומרים מלאכותיים".

היא רצתה אותו בכל ליבה. מאז הצבא חלמה על הרגע הזה. הוא היה הפתרון הרגעי לכל הכאב הטמון בה, לכל החסך שהביאה איתה מביתה. היא התרגשה, סערה. סוף סוף שמעה את הקול שחלמה בליבה, הקול שיביא לה אהבה. "שכחתי מהכול. מבעלי שהיה בעבודה, מבתי ששיחקה בוודאי עם המטפלת. רציתי לנסוע אתו לארצות רחוקות, להודו, לסין, לאפריקה. שימשיך לטייל לי בגוף, כמו שעשה עוד הרבה לפני כן, בדמיוני, וכמו שיעשה עוד הרבה אחרי. הרגשתי כמו דוב עם תוף שמסובבים במפתח והוא עושה רעש די מעורר, די מעצבן, די משמח ואחר כך דומם".

ההרגשה הפנימית, היא מתארת, הייתה כמו ליפול מהקומה העשירית של הבניין בו היא גרה - מדירתה מלאת החפצים השותקים שמחייכים לה אך מותירים את ליבה ריק. "גם בעל זה חפץ", היא לוחשת. נפילה רכה הייתה הנפילה הזו, כזו שמציפה את הקיום בעננים ורודים, מתוקים, שמאפשרים לנשום עמוק ולחייך. אך לא לאורך זמן.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
5 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. Wow.... intense dude....
ליאב 19.05.2008
 
 
2. וואו!!
תמו 19.05.2008
 
 
3. עוצר נשימה
אחותך 20.05.2008
 
 
4. זה אמיתי?
צ 20.05.2008
 
 
5. סוחף ומרגש!
noa 28.07.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©