הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טבלואיד - לא מילה גסה
 
במצב הקשה בו נמצאת העיתונות המודפסת, הצעד הנכון ביותר ש"הארץ" יכול ורוצה לעשות הוא לעבור לפורמט הצר והנוח יותר. ויפה שעה אחת קודם
מאת שרון שירזי | 18.05.2008
 

זקני צפת מתקשים לשכוח את ההלם שנצפה במחוזות רחוב שוקן ביום שישי 29/08/2003 כשלצד הכותרת הראשית של "העיתון לאנשים חושבים", נפרשה תמונתה של הזוכה ב"כוכב נולד" - נינט טייב (אז עוד כתבו את שם המשפחה, הרבה לפני שהפכנו למדינת הנינט). במערכת העיתון הבינו שעל מנת ש"הארץ" יוכל לשרוד, הוא לא יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור. הוא חייב לנסות (לא תמיד בהצלחה יתרה, כמו במקרה זה) להמציא את עצמו מחדש. כל יום. במילים אחרות - לעבור מהפכה.

נינט הייתה רק יריית הפתיחה. מה הם לא ניסו שם? מוסף הכלכלה הפך בינואר 2005 ל"דה מארקר", מה שגרם לשינוי חד בכל העיתונות הכלכלית בישראל. לצד הכספים הרבים שהושקעו בפרויקט, חיצי הביקורת הגיעו מכל עבר ורוכזו במשפט אחד שאומר הכול: "נו, עיתון הארץ - הדבר הגדול הזה שמצרפים לדה מארקר". "מוסף הארץ" עבר מתיחת פנים רחבה ביותר מבחינת תכנית ועיצובית כשטורים אישיים מופיעים בכמות גדולה, לפחות כמספר הכתבות. השינוי התבטא גם ביתר חלקי העיתון ובמוספים השונים. ניסו שם ליצור עיתון מאוורר מבחינה גרפית וקריא הרבה יותר. תכנים חדשים, שפעם הסיכוי שימצאו את עצמם בדרך למכונת הדפוס של "הארץ" היה נמוך כמעט כמו ים המלח, הופיעו בהבלטה משמע היו שלטי ניאון בראש חוצות העיר.

בתחילת פברואר 2008 בוצע שינוי נוסף שזכה לתגובות נזעמות של חלק מהקוראים, חלק ב' המיתולוגי בוטל, ועמודי הדעות והפרשנות של העיתון מצאו את דרכם לסוף עמודי החדשות. המעבר הזה גרם לביטול הכתבות המגזיניות היומיות, שלא נמצאה להן אלטרנטיבה. אך ההחלטה האחרונה שהתקבלה ברחוב שוקן, ושעדיין לא מומשה, היא להעביר את העיתון עד סוף שנת 2008 לפורמט של טבלואיד. החלטה שהיא, לטעמי, הגיונית מאוד ומחויבת המציאות.

מנסה להמציא את עצמו מחדש. העמוד הראשי של ''הארץ'' ב- 29/08/2003
 

טבלואיד הוא פורמט הדפסה זהה בגודלו ל"ידיעות אחרונות" ו"מעריב". "הארץ" עד תחילת 2007, הודפס בפורמט שנקרא בלשון המקצועית ברודשיט, כלומר יריעה רחבה. בשלב זה קוצצו שלושה ס"מ ברוחב העיתון. קטן יותר אך עדיין מגושם. מלבד ההבדל הפיזי בין שני הפורמטים הללו, קיים שוני ביחס כלפיהם.

בישראל, למרות ההגדרה הפורמלית, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" אינם נחשבים טבלואידים במלוא מובן המילה. למרות שהם משתמשים לרוב בכותרות ענק לצד תמונות עם ויזואליות בוטה יותר, וגם עוסקים בעיקר בנושאים פופוליסטים ופופולאריים, ניתן לומר כי הם סוג של הכלאה מוזרה בין עיתוני איכות לבין טבלואיד. כי הרי באף טבלואיד שמכבד את עצמו, לא תופיע למשל כותרת ראשית שעוסקת בנושא הפצצה הגרעינית של איראן. המקסימום שניתן יהיה לראות שם זה אולי את תמונתה של הפצצה החדשה מבית המלוכה הבריטי (כן, אותה המדינה שיש שבה יותר ממערכת שמש אחת או כפי שזה נקרא בשפת המקור - ה"סאן").

זה לא סוד ששוק התקשורת בישראל השתנה. העיתונים הפכו בעל כורחם מספקי החדשות וקובעי סדר היום המרכזיים במדינה, לכאלו שנראים אנכרוניסטיים ולא מעודכנים. הדבר מחייב חשיבה מחודשת ואף מצריך שינוי מעמיק בתפיסתו של העיתון בשנת 2008. היה מי שהגדיר את הבעיה המרכזית של העיתון במשפט אחד "העיתון הוא סיכום הידיעות שהתפרסמו יום לפני כן באינטרנט, בטלוויזיה וברדיו".

דבר אחד ברור: אין עוד מקום לעיתונים של פעם. בימים שבהם ממשק המשתמש הופך להיות חלק בלתי נפרד מחוויית הקריאה והגלישה, אי אפשר להישאר מאחור. הברודשיט פשט את הרגל. הוא שייך לעידן אחר. לתקופה שבה אנשים אהבו לקרוא והרבה. הוא גדול, מגושם, לא נוח ובלתי קריא. ולא משנה כמה ניסיונות עיצוב חדשים יעשו בו.
ל"הארץ" יש ציבור רחב של קוראים ותיקים ונאמנים. הם מנהלים עם העיתון שלהם סוג של יחסי אהבה-שנאה. מחד גיסא, הם לא תמיד רואים בעין אחת את השינויים הרבים שהוא מבצע בשנים האחרונות, מאידך גיסא, אין להם עיתון אלטרנטיבי כמו המשחק האפשרי בין "ידיעות אחרונות" ל"מעריב".

"העיתון הוא סיכום הידיעות שהתפרסמו יום לפני כן באינטרנט". עיתונים ואתרים
 

סקר
TGI האחרון הצביע על שינוי חיובי. מבין שלושת העיתונים הוותיקים, "הארץ" הוא היחיד שנמצא במגמת עלייה. בשנת 2007 הוא זכה לחשיפה של 7.4% בימי חול לעומת 6.5% בשנת 2006. לשם השוואה, "ידיעות אחרונות" כיאה למעמדו כ"העיתון של המדינה" עדיין זוכה לחשיפה הגדולה ביותר: 38.4% לאחר ששנה קודם לכן הוא קיבל 39.8%. גם "מעריב" רשם ירידה של 2.2% מ 19.2% ל 17%.

המגמה הזו נמשכת גם בעיתוני סוף השבוע. "ידיעות אחרונות" מוביל בבטחה ושומר על כוחו עם חשיפה של 50.7%, "מעריב" עם 21.9% ו"הארץ" עם 8.4% (7.9% בשנת 2006). חשוב לזכור שהפערים בין העיתונים עדיין גדולים, ושבשנה שעברה נכנסו לזירה כמה עיתונים חדשים שמחולקים חינם. אחד מהם, "ישראל היום" זכה לחשיפה מיידית של 15% כבר בחצי שנה הראשונה להפצתו.

"הארץ" אינו העיתון הראשון שאמור לבצע את המהלך הזה. קדמו לו עיתונים רבים בעולם. ביניהם ה"טיימס" וה"אינדיפנדנט" הבריטים. ה"אינדיפנדנט" היה הראשון. בספטמבר 2003 הוא ביצע מהלך שהפתיע רבים: לצד פורמט הברודשיט הרגיל הוא החל להדפיס מהדורת טבלואיד. התכנים ברובם היו דומים. כמה חודשים לאחר מכן ביצע ה"טיימס" הוותיק מהלך דומה. לעורכי ה"אינדיפנדנט" לקח תשעה חודשים להבין שהצעד שלהם הוא אמיץ מאוד, אך חסר היגיון כלכלי. במאי 2004 חיסל ה"אינדיפנדנט" את המהדורה הרחבה ונותר רק עם פורמט הטבלואיד. ל"טיימס" זה לקח כמעט חצי שנה נוספת לבצע זאת. התוצאות לא איחרו לבוא, ותפוצת העיתונים גדלה.

במעבר לטבלואיד "הארץ" יגיע לקהלים חדשים, ובכך יגדיל את סיכוייו לשרוד. כי אם נסיר לרגע את מסכות הצביעות, עיתון הוא קודם כל עסק כלכלי. נכון שלא במובן הרחב של המילה, כי יש לו עוד תפקידים רבים וחשובים מלבד הפיכתו לעוד מוצר קפיטליסטי. אבל כדי לשרוד הוא חייב להיות רווחי. כי הרי אם לאו, עננת הסגירה תמשיך לרחף מעליו, וסכנת הפיטורים תגרום לעיתונאים רבים לחפש מקורות פרנסה נוספים שלא תמיד חופפים עם כללי האתיקה העיתונאית. הדוגמה הבולטת ביותר בהקשר הכלכלי היא "מעריב", שהעובדה שהוא נסחר בבורסה, חושפת לכל את הדו"חות הכספיים שלו ואת העובדה שבשנים האחרונות הוא מפסיד כסף רב.

להישאר בחיים

אז מה "הארץ" חייב לעשות כדי להפוך לעיתון מצליח יותר. קודם כל: שינוי ומעבר הדרגתי לפורמט טבלואיד בכל חלקי העיתון. חשוב מאוד שלא לשנות את הכול בפעם אחת. אפשר להתחיל ב"ספורט", להמשיך ב"גלריה" ובשאר המוספים ולסיים בעמודי החדשות. דבר זה מבטיח שהשינוי לא יהיה פתאומי, והתגובה כלפיו מצד הקוראים תהיה מתונה יותר.

כמו כן יש לבצע שינויים רבים בעיצוב העיתון. בין היתר, על ידי חידוש הלוגו עם הוספת צבעוניות בחלקים השונים. וגם הוצאה של מוסף יומי חדש (חלק ב' משופר) שבו ירכזו את עמודי הדעות, הפרשנויות, כתבות הצבע וגולת הכותרת: תחקירים עיתונאיים. וכמובן שאסור לשכוח להוריד את מחירו של העיתון. למרות שהמחיר הגבוה נועד ליצור חיץ בינו לבין שאר העיתונים, בעידן שבו המילה תוכן בחינם הופכת לחלק אינטגרלי מהחיים בישראל, אין עוד הצדקה לדרוש מחיר כפול מ"ידיעות אחרונות" ו"מעריב". אולי שווה לקוות שגם הם יתחילו להדפיס את מהדורת סוף השבוע בפורמט של טבלואיד.

אל דאגה. "הארץ" לא יהפוך את עורו ויתחיל להתחרות במה שמשום מה מוגדר כעיתון: "24 דקות". נכון יש עוד המון ערכים שצריך להקפיד עליהם כדי לשמור על כללי המשחק, אבל זה כבר תלוי באנשים שנמצאים ברחוב שוקן. כי הרדידות שמשתלטת עלינו מכל עבר, והורסת כל חלקה טובה בדרך, חייבת להשתנות. חשוב לזכור שטבלואיד - לא מילה גסה. כי אפשר לשמור על איכות, לכבד את כללי האתיקה המקצועית, לא לפנות אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, ועדיין להישאר בחיים. וזקני צפת? הם התרגלו. נינט היא רק סימפטום למחלה הממארת שממנה סובלת העיתונות בישראל שעושה הכול כדי לשרוד.

למסע הפרסום שילווה את המהלך החדש של "הארץ", כדאי לשלוף מהארכיון את אחת הסיסמאות הקודמות של העיתון בליווי תוספת קטנה והכרחית: "הארץ - עיתון אחד טוב מול כל הצהוב, והפעם בגרסה ידידותית למשתמש". ההצלחה מובטחת. הניסיון עליכם.

ויפה שעה אחת קודם.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לכותב...
בונבון 20.05.2008
 
 
2. אחלה כתבה, אבל...
אושרי 18.06.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©