הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזל טוב, אוכל נולד
 
לבשל מנה טובה אומר לגעת בידיים בכל דבר, לקחת את הזמן ולהתרגש בכל רגע. כמו בפעם הראשונה
מאת לירן בן יעקב | 22.05.2008
 

התבלין הקובע הוא האנרגיות של הטבח
 
דמיינו לעצמכם ארוחת ערב משפחתית, כולנו מסובין ואמא שלי, עקבית בקולה הצרחני גם כשהיא לוחשת, צווחת "איזה חתיך יצא לך!". הבנתי שהסיטואציה הזו קצת מוזרה רק כאשר אותה סצנה בדיוק חזרה על עצמה באחת מארוחות הערב עם החבר'ה, ואני הייתי בתפקיד הצווחת הראשית.

ההקבלה הקבועה של בישול ללידה ליוותה אותי תמיד במשפחה, ונשבעת שרק עכשיו אני מתחילה לתפוס כמה זה מדהים וחולני גם יחד. לצפות עוגה בקרמים ואבקת קקאו תמיד הרגיש לי כמו להלביש את הילדה למסיבת גן, לצבוע לחמניות בצהוב כהה של ביצה נדמה לי כמו הידוק אחרון של החולצה לידיד לפני הדייט המבטיח, ולקרוע באגרסיביות את עלי הרוזמרין מהגבעול לעד יזכיר לי אותו לילה... אישי מדי, בהזדמנות.

אני כל כך נקשרת לכל מאפין ולכל סופגנייה, כך שקצת לא נעים לי להזריק לה את המילוי, וקצת צובט לי להביט כשחותכים אותה. בתחילת דרכי לא הייתי מסוגלת לשבת ליד השולחן בזמן הארוחה, התסריט שרץ לי בראש היה צלחות מלאות - בלאק אאוט – צלחות ריקות, פשוט לא יכולתי להתמודד עם האמצע.

תמיד שואלים אותי מה אני הכי אוהבת לבשל. אבל אין לאומיות מסוימת שנקשרתי אליה, חומר גלם כלשהו או שיטת בישול. אני אוהבת את התהליך, את המנות שמבקשות אותי לגעת בהן, שדורשות זמן להכנה, זמן להתקרר, להתייצב, לתפוח, שמתעצבות במהלך התהליך, ושיסבו לי גאווה ויגרפו תשואות בשולחן.

אין, לא יעזור לכל הרציונליסטים בחיי, שלשווא ינסו לשכנע אותי, התבלין הקובע ביותר הוא האנרגיות של הטבח. אני כל פעם מחדש נחרדת לראות שפים לוקחים את הבצק מהמיקסר, תולשים בנפנוף את השאריות מוו הלישה, ומעבירים לקערה. אני מוחה על כל הטכנולוגיות שמאפשרות היום לגלגל, לכדרר, לקצוץ ללא מגע אנושי אוהב. אוכל צריך להרגיש ולרגש איתו, וריגוש מחייב מגע... אישי מידי, בהזדמנות.

אני לא יודעת אם זה ככה אצל כול הנשים (ותסלחו לי על ההכללה). אני לא יודעת אם זה מולד במשפחה שלי. אני לא בטוחה אם זה כי לאוכל ולי יש מערכות יחסים כל כך עמוקות ומורכבות, שבאופן אוטומטי הופכות לראי של שאר חיי. אבל כל ארוחה משפחתית מתחלקת אצלי לשניים: משפחה אחת סביב השולחן והמשפחה השנייה עליו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. יאמי!!!
אחת שאוהבת לאכול 24.05.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©