הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהוא יימחק
 
היא יצאה לבלות ופגשה את האקס, ועמדה בפני השאלה מה עושים? שומרים את הרגשות עמוק בבטן או לוחצים delete על העבר? התשובה בעונה הבאה
מאת נועה ברודצקי | 22.05.2008
 
זה קשה, מתסבך ומפחיד. האקס
 
הפעם האחרונה שראיתי אותו, לפני יותר מחצי שנה, הייתה פעם מאוד חיובית וקשה מבחינתי. הוא כל כך אכזב אותי שכל געגוע, הרהורים או רגשות אשם שליוו אותי במשך שנה וחצי של נתק, ועוד שנה בקשר נמחקו כלא היו. עד היום אני לא יודעת מה עדיף, להתגבר על מישהו בגלל שהוא כל כך פגע בך או תמיד איפה שהוא להיות תקועה עליו, בגלל שהוא מעולם לא אכזב.

בכל פעם שהכעסים שלי קטנו ונהיו שוליים, הייתי רק צריכה להיזכר באותו ערב כדי שהדם התוניסאי יגבר על החזות האירופאית, ושני רצונות מנוגדים יפעלו ביחד. הראשון רצה להכניס לו מכות עד זוב דם והשני לחבק אותו ולשאול "למה אתה בוכה?"

כשנכנסתי לפאב לא ראיתי אותו מיד, אני אוהבת שאני אדישה מבלי לשחק משחקים במודע. הוא התעכב לשנייה ואז אמר לי שלום במבט מוזר. פעם המבטים שלו היו ברורים לי, עכשיו הוא זר. אני משערת, בחוסר ביטחון מעצבן, שזה מבט בעיקר נבוך... הוא היה, במפתיע, בטון חם. אמרתי שלום, נתתי ניקור על הלחי, וחיבוק שאפשר להשוות לריקוד סלואו של ילדים בכיתה ו'. אחרי שניים שלושה משפטים מתומצתים המשכתי לקצה השני של הפאב, הכי רחוק הכי טוב. הבעיה שהכי רחוק גם הייתה התצפית הכי טובה. לכן לא פספסתי את העובדה ששנייה אחרי, הוא כבר צירפת מישהי אחרת שישבה לידו. מעניין אם אי פעם אדע אם הנשיקה הזו הייתה מיועדת לעיניים שלי או להרגעת הבחורה שאיתו. מעניין אם הוא אי פעם יידע.

בעבר חששתי לשלומו של האגו שלי. הוא אישיות בפני עצמו, רק חבל שלפעמים הוא מזכיר אישיות של גבר איטלקי. פחדתי שאם האגו יראה אותו עם מישהי אחרת, הוא ישים קץ לחייו. אני לא מוכנה להישאר לבד - האגו חשוב בחיים, שומר עלי מפני עשיית שטויות כשמשעמם. מתברר שהאגו לקח את כל העניין בקלות יחסית, בלבל לשנייה את המשפט שלי, הניע אותי להזיז את הכיסא ולשנות את התצפית, ובזה נגמר הסיפור. האגו לא התאבד, לא קפץ באנג'י, אפילו לא ניתר על חבל, שרד הגבר.

בעיית היגיון בפסיכומטרי

אז מדוע ישנה אווירה של אפור ביומיים האחרונים? אנשים תמיד מתרכזים בזה שנפרדו ממנו. "הנפגע" המסכן, הקורבן. ה"פוגע" הוא הרע, האשם. זכותו של "הנפגע" לעשות ככל העולה על רוחו בשביל להתגבר על "הפוגע". "הפוגע" יושב בצד ונחנק מאלף כובעים שבלע, כשברוב טובו נתן ל"נפגע" להמשיך הלאה. אם מערכת היחסים הייתה טובה ועדיין "הפוגע" לא יכול להיות שם, מאוד קשה לו לטווח הארוך. המחשבה "אני לא יכול לאהוב" קיימת. זה קשה, מתסבך ומפחיד.

מכיוון שאני כבר מתחילה להישמע כמו בעיית היגיון בפסיכומטרי, אני אמשיך הלאה לנקודה הבאה. בסופו של דבר לראות אותו בפאב היה חיובי וקשה מבחינתי, שוב. אני לא בן אדם משחרר. אני נפגעת ממשחקים, לא מוכנה לקבל אותם, ולא מוכנה להיגרר אליהם, זה מוזיל בעיני את הערך שלי ושלו. ברור לי שאם יש כעסים אז עדיין יש משהו. הרי ההיפך מאהבה היא לא שנאה, אלא אדישות. כנראה שאני מקיאה עכשיו צרורות על גבי צרורות של כובעים שהצטברו במשך שנתיים בבטן, אמרו לי שזה לא טוב לעיכול. אם שנתיים עברו ועדיין יש טור שעוסק בו, כנראה שעדיין יש משהו... שוב אותה מסקנה.

לפעמים אני מעדיפה להישאר עצובה על מישהו מאשר לעבור הלאה לגמרי, כי לעבור אותו הלאה לגמרי מוחק לי את העבר שלנו. מי היה מאמין שאני רומנטית אחרי הכול? רומנטיקנית ככול שאהיה - "המשהו" המוזכר למעלה יישאר עד הדבר הגדול הבא בחיי. אם ארצה או לא אמשיך הלאה כשהוא מתישהו יגיע ויימחק. סוג של "שמש נצחית בראש צלול" בלי כל הטכנולוגיה, רק עם רגש. אז עם יצר הישרדות אבחר לנצל רדידות מסחרית לתועלתי האישית -  התחלתי את האודישנים לעונה השנייה של הדבר הגדול הבא. הפעם יצלמו אותה אצלי בסלון או בפאב המקומי. אזמין אתכם לגמר הגדול ותשלחו סמסים.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. הזדהות
ליז 19.08.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©