הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המשאלה של החבר שלי
 
אשכול נבו מוכיח בספר "משאלה אחת ימינה" שגם אחרי גיל עשרים יש חברויות חזקות שלא נשברות עם הזמן, ושגם גברים שרואים כדורגל מסוגלים לפנטז. פרויקט
מאת נתאלי פרחי | 02.06.2008
 

מים עמוקים של חברות קרובה. הספר
 
מה עושה הזמן לחברויות שלנו ומה הוא עושה למשאלות שלנו? סיימתי לקרוא את ספרו האחרון של אשכול נבו, "משאלה אחת ימינה", ונותרתי עם שתי השאלות הללו כשהן מהדהדות בראשי. התקציר שעל כריכת הספר מבטיח לגרום לקורא לצלול "לתוך המים העמוקים של החברות הקרובה" וגם מקיים. הדמויות שבספר והתהפוכות שעברו, ליוו אותי הרבה אחרי שסיימתי לקרוא אותו.

הספר מלווה ארבעה חברים במשך ארבע שנים. סיפור חברותם נרקם לאורך כל התחנות המרכזיות בהוויה הישראלית: תיכון, צבא, הטיול הגדול, המעבר לעיר הגדולה וקריירות נפרדות. לכן, קל לכל אחד להזדהות איתם. ולאורך כל התחנות, החברות ביניהם לא רק שורדת אלא גם מתחזקת.

הסיפור נפתח בצפייתם המשותפת בגמר מונדיאל 1998. באותו ערב הם מחליטים שכל אחד מהם יכתוב על פתק שלוש משאלות, בתקווה שיתגשמו עד גמר המונדיאל הבא. בספק כנות, ספק ציניות הם מוסיפים ואומרים: "מזל שיש מונדיאלים. כך הזמן לא הופך לגוש גדול, ואפשר כל ארבע שנים לעצור ולראות מה נשתנה". בפרספקטיבה של זמן תמיד ניתן לבחון שינויים. לגיבורי הספר ניתנת ההזדמנות לבחון כך כיצד העבירו את ארבע השנים החשובות בחייהם, בין גיל 28 ל-32. על - פי הגדרתם, אלו הן "שנות הגבס" - השנים שמעצבות את אישיותם ואופיים הגברי.

במהלך ארבע השנים שחולפות, עוברים החברים חוויות ותהפוכות. כל אחד בחייו הפרטיים, אך תמיד כארבעה חברים יחדיו. תהפוכות אלו היו גורמות לפירוק חברותם, אלמלא ההיסטוריה הארוכה והמשותפת והיסודות העמוקים שלה. האחד עובר התמוטטות עקב לחץ בעבודה, דבר שגרם לו לטוס להודו ולשנות לחלוטין את ראיית החיים. השני מתאלמן מאשתו בנסיבות פתאומיות ונאלץ לגדל לבדו את ילדיו. השלישי, שהוא גם המספר, מתאהב אנושות בבחורה שכעבור זמן קצר עוזבת אותו לטובת החבר הרביעי.

למרות כל אלו, מצליחים הארבעה לשמור על חברותם. הם יודעים להעריך את מה שיש להם ולא מניחים לשום דבר לפרק את החבילה. כשמונדיאל 2002 מתקרב, נשאלות השאלות: האם הצליחו גיבורינו להגשים את המשאלות? האם המשאלות השתנו במשך הזמן או נשארו כפי שהיו? וכמובן, האם תמורת ההגשמה היו צריכים החברים לשלם מחיר ומהו? יש משהו מאוד נעים ומנחם בידיעה שחברויות עמוקות יכולות להציל לנו את המשאלות מהתפוגגות טרם התגשמותן. לגיבורי הספר התמזל המזל ומשאלותיהם לא הלכו לאיבוד. החברות שמרה על אותן משאלות כרשת ביטחון איתנה ויציבה ולא הניחה לאף אחת להתרסק. בזכות החברות ניצלו המשאלות. ואולי בזכות המשאלות ניצלה גם החברות.

יש משהו מאוד מעודד ומנחם גם בידיעה שעוד קיימות חברויות ששורדות את מבחני הזמן ותהפוכות החיים האכזריים. חברויות שכאלה הן מצרך נדיר בעולמנו, אך עדיין כולנו רוצים אחת שכזו או לפחות משכנעים את עצמנו שכבר יש לנו אותה. לכל אחד מאיתנו יש ויהיו משאלות שלא יתגשמו לעולם. לעיתים אלו הנסיבות האובייקטיביות שמונעות מאיתנו לקבל את מה שאנו חפצים בהן בכל מאודנו. לעיתים אנו מאבדים את האמונה שהן יכולות להתגשם ומרימים ידיים. לפעמים הגורל הוא זה שקובע. החיים מובילים אותנו למקום שונה מזה שאי פעם צפינו שנהיה בו. בכל אופן, רק אלו המעיזים לחלום ולהביע משאלות יכולים למרות הכל, ליהנות מהמסע.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©