הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבש על הידיים
 
פו הדב הוא אחת הדמויות הנערצות ביותר בעולם במשך 80 שנה. סופי אבישי חזרה ליער ת"ק הפרסאות כדי לברר איך הכל התחיל, ולספוג עוד קצת מאותה תמימות כובשת
מאת סופי אבישי | 03.06.2008
 

"ברגע שהבנת איזו מכפות הרגליים היא כף הרגל הימנית, כבר אין לך הרבה התלבטויות מי מהן היא הכף השמאלית, ואז נותרה הבעיה באיזו מהן להתחיל לצעוד". אם עוד לא ניחשתם, לא מדובר בפילוסוף גדול או במלומד רחב אופקים אלא בפו הדב הקטן והשמנמן. אמנם דב הצעצוע מגדיר את עצמו כמאותגר מוחית, ועל מה דב יכול לחשוב כשבמקום מוח יש לו צמר גפן בראש. אך הוא לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות. נקודת המבט הייחודית שלו, והלקחים שלמד בהרפתקאותיו עם חברים מהווים השראה לכולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, כבר למעלה משמונים שנה.

"פו הדב" יצא לאור לראשונה בלונדון ב-14 באוקטובר 1926. הסופר הבריטי אלן אלכסנדר מילן ביסס את ספר הילדים המקסים על בנו היחיד, כריסטופר רובין, והרפתקאותיו בליווי חבריו, הבובות והחיות. ההצלחה של הספר הראשון הביאה את מילן להוציא את "הבית בקרן פו" לאחר שנתיים. יער אשדון שבסאסקס, מקום מגוריה של משפחת מילן, היה גם מקום מגוריהם של פו הדב ושאר החברים -  חזרזיר, איה, נמיר, קנגה ורו המבוססים על הבובות של כריסטופר רובין, וארנב וינשוף שהינם חיות אמיתיות.

ניתן לראות את ההבדל במראה בין הבובות לחיות היער באיורים המופיעים בספר, פרי עטו של ארנסט ה.שפרד. כריסטופר רובין נהג לצאת עם חבריו לטיולים והרפתקאות ב"יער ת"ק הפרסאות" או "יער מאת האקרים", לפי המקור, שמזכיר את יער חמש - מאות האקרים, הנמצא מחוץ ליער אשדון.
במקור נקרא דב הצעצוע וויני-פו. כריסטופר רובין הצעיר קרא לו על שם הדובה "וויניפג", שהוא נהג לבקר עם אביו בגן החיות הלונדוני. השם השני והמוכר יותר, פו, הוא ירושה מברבור בשם דומה. בפרק הראשון של הספר, מנסה מילן לתת הסבר לעובדה כי לרוב הדב נקרא בשם המקוצר פו - לאחר שבילה זמן לא קצר באוויר אוחז בבלון, נותרו ידיו למעלה נוקשות במשך שבוע. כשהיה בא זבוב ומתיישב על אפו, היה מגרש אותו בנשיפה - "פו!". 

דב שמנמן שהפך למותג מצליח. פו הדב של "דיסני"
 

אז מהו בעצם הקסם של פו הדב? מדוע הוא נבחר להיות הגיבור ביצירותיו של א.א. מילן? איך הפך כל כך מפורסם וכיצד הוא מצליח לכבוש בחיוכו המתוק גם בעידן של ספקנים פוסטמודרניסטים?
לכל דייר ביער אשדון אופי והשקפה שונים, אשר תורמים לא מעט הן לצרות והן להפקת הלקחים. חזרזיר הוא פחדן ושפן דעתן. נמיר תמיד מקפץ, הוא קצת הפכפך, ואיה שומר על מצב רוח מדוכדך. קנגה האימהית מחנכת את רו הקטן, ואילו ינשוף מתנהג כמו פרופסור גאוותן. ופו? הוא היצירתי שבחבורה. לכל שאלה יש לו תשובה, דרך הפילוסופיה הילדית שלו: "אם אתה הולך ביער ומוצא את עצמך חולף שוב ושוב על פני אותה גבעה, יתכן כי גבעת החול הזו עוקבת אחריך" (פו הדב).

אם אי פעם תיקלעו לצרה, פו הדב תמיד יידע מה לעשות, כי הוא מין דב שכזה. בטח ישאל תחילה אם יש משהו לאכול, כי קשה לחשוב על בטן ריקה. פו הדב הוא זה שהגה את הרעיון להגיע אל הדבורים על העץ כשהוא שחור כמו ענן, ומחזיק בבלון כחול כמו השמיים, כדי שלא יבחינו בו. הוא גם זה שמצא את הזנב של איה ואת הציר הצפוני. כשכולם אבדו ביער, פו הוא זה שהחזירם הביתה, עוקב אחר חוש הבטן שלו. 

טוב, חזרזיר, בוא נלך הביתה"
"אבל, פו," הצטווח חזרזיר, "אתה יודע את הדרך?"
"לא", אמר פו, "אבל במזווה שלי יש 12 צנצנות דבש, והן קוראות לי כבר כמה שעות. עד עכשיו לא יכולתי לשמוע אותן כי שפן לא הפסיק לדבר, אבל אם עכשיו אף אחד לא יגיד מילה חוץ מהצנצנות, אני חושב, חזרזיר, שאני אדע מאיפה באים הקולות. בוא". (הבית בקרן פו)

היצור העגלגל וחובב הדבש אולי לא ניחן בפיקחות, ולא זכה להשכלה אקדמאית, אך יש לו השקפת עולם תמימה ופשטנית, שעוזרת לו להתגבר על כל צרה. הדב הקטן והטיפשון, כפי שמכנה אותו כריסטופר רובין, מצטייר כילד שרואה ולומד את העולם בפעם הראשונה. הוא תמיד שומר על שמחת חיים, אוהב לבלות עם חברים ובעיקר לאכול דברים מתוקים. כמובן שאם אפשר לשלב בין השלושה, זה בהחלט מקובל. כששאל השפן "דבש או שמנת מתוקה ללחם?" נתרגש פו מאד והשיב: "גם זה וגם זה" ומיד, כדי שלא ייראה רעבתן, הוסיף ואמר "אבל אל תטריח את עצמך בגלל הלחם". (פו הדב)

דב צעצוע

לפעמים, כמו כל ילד שמאמין שכל מבוקשו צריך להתממש, גם פו הדב דואג למילוי האינטרסים של עצמו. הוא נהנתן ואגואיסט והוא לא מתבייש בכך: "כי־כן" - אמר פו- "עכשיו חצי הלילה, וזו שעה נאה לשכב לישון. ומחר בבקר נאכל קצת דבש לפת שחרית. נמירים אוהבים דבש?"
"הכול הם אוהבים", אמר נמיר בצהלה.
"אז הם אוהבים לישון על הרצפה, אחזור למיטה" - אמר פו - "ובבקר נעשה מעשים. ליל מנוחה." (הבית בקרן פו)

דרך החיים הפשטנית אך מלאת האושר של דב הצעצוע, היא שהביאה את בנג'מין הוף להוציא לאור את "הטאו של פו" בשנת 1981. הסופר האמריקאי מצא דרך מקורית להסביר את עקרונות הטאואיזם. הטאואיסטים מאמינים בהרמוניה בין האדם לטבע, שלווה ונינוחות. הם דוגלים בחיים פשוטים וחשיבה פשוטה, שאינה נתפסת כבורות אלא כאידיאל. הטאו משמעו דרך, והדרך של פו מדגימה בדיוק את עקרונות הטאואיזם.

"כשאתה קם בבוקר, פו," אמר חזרזיר לבסוף, "מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"
" מה אוכלים הבוקר?" אמר פו.
"מה אתה אומר, חזרזיר?"
"אני אומר, 'אני תוהה איזה דבר מרגש עשוי לקרות היום'?" אמר חזרזיר.
פו נד בראשו מהורהר.
"זה אותו הדבר," הוא אמר. (פו הדב)

בחולצה אדומה

כשהגה א.א. מילן את סיפורי פו הדב הוא ודאי לא שיער לעצמו שיום אחד יהפכו הדמויות שלו לתעשייה שמגלגלת מיליארדים. ב- 1930 רכש סטיבן סלזינגר ממילן את הזכות לסחור בדמויות מפו הדב בארה"ב ובקנדה. הוא זה שיצר את פו הדב בדמותו המוכרת כיום, לבוש בחולצה אדומה. סלזינגר הפך את הדב השמנמן למותג מצליח שזיכה אותו ב-50 מיליון דולר כל שנה.
בשנת 1961 הצטרףו דיסני לחגיגה. מאז יכולים מיליוני ילדים בעולם לחבוק בובת פו ולהציץ שוב ושוב בהרפתקאותיו בכל אמצעי המדיה הקיימים. לצערם של כל מעריצי הסיפורים של מילן, החליטו בדיסני לפני כשלוש שנים להחליף את כריסטופר רובין בילדה בשם דרבי, ולייצר סיפורים חדשים. מי שמתגעגע למקור יכול לבקר את הבובות האמיתיות במרכז דונל שבניו יורק, שם הן מוצגות. 

אן תוויט, הביוגרפית של מילן, ניסתה להסביר את הקסם של הדב הצהבהב "אולי כי כולנו דובונים עם מוח קטן מאוד, שמנסים למרות זאת איכשהו, לפלס לנו דרך בחיים. כמו שפו חושב שהוא פיקח ואמיץ ומוכשר, כך גם אנו חושבים שאנו פיקחים ואמיצים ומוכשרים, לו רק העולם ייתן לנו הזדמנות".

אז כנראה שבכל אחד מאיתנו מתחבא לו איזשהו דב קטן. דב שרוצה לשמר אותנו תמימים כמו ילדים, שרוצה להזכיר לנו שפעם הכול היה פשוט יותר ולכן טוב יותר. ואלי הכי חשוב, הוא רוצה להזכיר לנו שמותר גם ליהנות מהחיים ולהניח מדי פעם לדאגות ולפחדים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©