הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה הטעם
 
המטרה של טעם העיר היא לאפשר טעימות זולות ממנות הגורמה של המסעדות הגדולות. אך בפועל המנות קטנות מדי ובעיקר מאכזבות. בקיצור, מתאים למתבגרים שטופי בירה
מאת אלי מאור | 04.06.2008
 

מזה 13 שנה מספקת עיריית תל אביב את פסטיבל האוכל הגדול המכונה "טעם העיר". הזדמנות שוות נפש לכל כיס לטעום ממגוון מנות הגורמה והשתייה של המסעדות המצליחות. עד עכשיו הכול נשמע טוב ומפתה, אולם הפער בין המצוי לרצוי כה מורגש עד שטעם העיר נהיה טעם מחפיר.

היום הראשון ביריד האוכל נראה מדהים. שטחי דשא ירוקים וגדולים רק חיכו שיפרשו עליהם סדין קיצי ומגוון מנעמים. הגעתי ליריד עם תיאבון בריא והוא שמשך אותי לדוכן הפסטה של מסעדת "פסטה מיה", מסעדה הממוקמת במתחם המסעדות של רמת החייל, וידועה בפסטות תוצרת הבית שלה. מההיכרות עם המסעדה לא האמנתי שאתאכזב, אבל כך קרה. הדוכן מכר מנות פסטה מוגבלות, כלומר לא את כל התפריט המוצע במסעדה. בנוסף, המנות הוגשו בצלחות קטנטנות שלא היו מכבדות קיבה של ילד קטן. כל ביס שנאכל מאותה פסטה לא יכול היה שלא להעלות בי את המחשבה הלגיטימית והיא שאפשר להכין פסטה הרבה יותר טעימה בבית.

מסיבה אחת גדולה וצפופה. טעם העיר
תצלום: אלי מאור

ככל שהשעות עברו וטעם הפסטה המאכזב נשאר בפי, החלטתי לצנן את האווירה עם משקה אלכוהול של וודקה רד בול בבר. המסע לשם היה מפרך, מלא ברבבות של צעירים שיכורים, אולם ההקפדה על הצגת תעודת זהות במקום הייתה ראויה לשבח. מחיר של וודקה רד בול היה כ-25 ש"ח והתברר כי הוודקה המתחרה ממול עלתה רק 15 ש"ח. השתלם הרבה יותר. כשהגיע הערב וטעם העיר הפך להיות מסיבה אחת גדולה וצפופה, שאמורה למלא חללי הורמונים של בני נוער מתבגרים, הבנתי שהגיע הזמן לשוב הביתה.

ביום השני של הפסטיבל לא יכולתי שלא להבחין בכמויות האשפה שנותרו מהיום הקודם. לא נראה שמישהו טרח לנקות את אותם שטחי דשא שאתמול עוד היו ירוקים. לא היה עוד מקום לסדין הקיצי שלי ונאלצתי לאכול בעמידה. הפעם החלטתי ללכת על האוכל הכי בטוח - לחם. הבחנתי במאפיה מיוחדת ושמה "ילדודס", שמכרה מגוון מאפים בסכום סמלי. הלחמים נאפו על ידי ילדים עם קשיים ומוגבלויות והכסף שהרוויחו נתרם עבור ילדים כמותם. נהניתי לאכול רק משום שידעתי שעשיתי מעשה טוב. טעם הלחם היה מאכזב והג'בטות היו קשות, כמעט הפילו לי סתימה. בשביל לשטוף את הטרגדיה הזו קניתי לי שייק פירות ב"מיצים של שיינקין" וכבר הרגשתי הרבה יותר טוב.

המשכתי לטייל, והבחנתי בכך שיריד האוכל לא מסתכם רק באוכל. בקצה המתחם היה ממוקם יריד אמנים, מקום שבו אומנים מציגים לראווה מגוון מוצרים מיוחדים. חולצות עם ציורי קריקטורה, שזירת צמות עם חרוזים ופרחים, זרים מקסימים לשבועות בעבודת יד, קעקועי חינה, חריטת שמות על צמידי עור, בגדים מהודו, תכשיטים. כל הדברים שלא קשורים לאוכל אבל התגלו כאטרקציה הכי כיפית וממצה בטעם העיר. והמסקנה העצובה היא שטעם העיר מספק להפליא את בני הנוער והחיילים שרוצים לטבוע בגלוני הבירה ולחוש חופשיים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©