הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוף ידוע מראש
 
בפעם הבאה שתעלו על הכביש. תסתכלו מסביב ותראו אותנו. תמיד זה אותו הסרט, אלא שכאן אנחנו שותפים לכתיבת הסוף ומעדיפים שיהיה טוב
מאת גיל חסון | 22.06.2008
 

אני אוהב לנהוג. באמת. כשקיבלתי את רישיון הנהיגה, לפני כעשור, זה כל מה שהייתי עושה. נוסע לפה, קופץ לשם, העיקר להכניס לראשון ולתת גז. למעלה, לצפון הירוק להשלמת חסכים בסביבה ירוקה, למטה, לדרום המדברי בחיפושים עצמיים ולפעמים סתם סיבובי סרק בתל אביב ללא שום סיבה. "להסתובב" קראנו לזה אז. הנסיעה בכבישי הארץ הייתה חלק מהעניין. בתחילה נראה היה שהטיול  הוא סתם תירוץ והנסיעה היא הדבר.

יחד עם זאת, מהיום הראשון שהתחלתי לנהוג, היה לי ברור שהנהיגה בישראל היא לא מהחלקות והנעימות שבחוויות הנהיגה כפי שחווים אותה ברחבי הגלובוס. הקפריזיות הישראלית, חוסר הנכונות לוותר כשצריך, וחוסר ההתמצאות הכללית, תמיד היו שם וכנראה לא ייעלמו בזמן הקרוב. להיפך, בשנים האחרונות העניין הולך ומחמיר, ההגעה ממקום למקום נראית קשה ומתישה. ברוב הפעמים אני מוצא את עצמי במלחמה עם נהגים נרגנים, שוכח למה בכלל יצאתי מהבית ומתפלל לחזור בשלום, עדיף בחתיכה אחת.

התאונות בכבישים גובות במשך השנים מחיר כבד, הן עקביות ולא תלויות בנס כזה או אחר, אלא בנו ובאלה שלצידנו על הדרך. תנועות כמו "אור ירוק" ואחרות עושות מלאכת קודש, כאשר הן תורמות להרמת המודעות לתאונות בדרכים בקמפיינים נגד נהיגה בשכרות ורעות חולות אחרות שכנראה נמצאות בכל מקום. נראה כאילו מנסים יותר להפחיד אותנו, כנראה זה קל וקצר יותר מאשר לנסות לחנך אותנו.

העיקר להכניס לראשון ולתת גז
קמפיין של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אי-אפשר להתעלם בהקשר הזה מתחושת החולי החברתי שנוגע בכל רובדי החברה הישראלית. כאשר נבחרי הציבור נמצאים תחת אזהרה וחקירה (כן- הם שם בגללנו ואנחנו עזרנו להם להגיע לשם), כאשר חלקם כבר הורשעו וכאשר השחיתות לא רק נמצאת בכל מקום, אלא היא חלק בלתי נפרד ולגיטימי (!) בחיים בישראל מודל 2008.

במציאות שכזו, בה נטילת אחריות נחשבת לכישלון וויתור על הכיסא הנכבד, אין פלא שתוהו ובוהו, אין דין ואין דיין והישראלי מוצא עצמו בעדר ללא רועה. מה הפלא שבמדינה שיצאה למלחמה כדי לשחרר חטופים שעדיין לא הוחזרו, למרות שכבר מזמן נגמרה המלחמה, הנתיב הימני הוא הריק והמהיר ביותר - בניגוד מוחלט למה שלמדנו ולשאר העולם. ישראל הופכת ל 'מדינת-אנטי'. 'אנטי' במובן של ההפך. היפוך מכל מה שנכון, מכל מה שהגיוני. כי לא הגיוני שיש לנו הנהגה כזו אנמית, לא הגיוני שאחרי יציאה למלחמה, אשר לא השיגה את מטרתה, ראש הממשלה עדיין מכהן כאילו לא קרה מאומה. לא הגיוני שאין מי שיתקן, ישפר או ימציא חוקים חדשים כדי לרענן את המערכת כי חלק עסוק בפלילים או בנסיעות מחוץ למדינה, העיקר לא להיות פה. בריחה מאחריות כבר אמרנו?

תיתקלו בפקק

בישראל שנת 2008 ההיגיון כבר לא משחק תפקיד, אבל הכסף ועוד איך. זה נוח, זה נראה כבר כמעט טבעי, שגאידמק דואג לצרכי האזרחים ולא נבחרי העם. במדינה שלנו אין זמן להתעסק בתרבות נהיגה. יש דברים אחרים לדאוג בגללם: גרעין באיראן, פשע מאורגן, עשיר נגד עני, אשכנזי נגד מזרחי, אנחנו אף פעם לא מקבלים את האחר כפי שהוא. ההתעלמות מערכים ומאכפתיות נהיו חלק מההווי שלנו. הישראלי חצוף? לא אכפתי? עזבו שטויות, יש דאגות אחרות - החיים פה ממילא כבר כמעט בלתי אפשריים, אז לצפות שיהיו הגיוניים? הצחקתם אותי.

הדבר היחיד שנשאר לעשות הוא לקיחת אחריות אישית. אם אין על מי לסמוך, נסמוך על עצמנו. אנחנו יודעים מתי אנו טועים ואנחנו יודעים מתי אפשר לשפר. אז בפעם הבאה שתיתקלו בפקק שנראה כי כבר מזמן אין מקום להכניס עוד גלגל, שיחתכו אתכם מימין, שתגיעו לעוד סיבוב מסוכן ובמקרה מישהו במע"ץ שכח לחבר את הפנס לחשמל - עיצרו, תירגעו ותנשמו עמוק, אתם לא לבד. כולנו בעניין הזה ביחד, אין אלטרנטיבה ועדיין לא נכנסה לשימוש אף רחפת מעופפת. אז עיזבו את הצופר (זה בכלל לא חוקי! רק במקרים של סכנה ואין ברירה), הוא כבר לא סובל אתכם וגם לו יש כאב ראש.

בפעם הבאה שתעלו לכביש תסתכלו מסביב ותראו אותנו. זה תמיד אותו הסרט, רק שבמקרה הזה אנחנו שותפים לכתיבה של הסוף. וכמו שידענו, אנחנו תמיד מעדיפים סוף טוב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אף פעם לא חשבתי על זה ככה
טרול המילניום 28.06.2008
 
 
2. די
מתוקי 11.12.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©