הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה עצוב
 
"רונדו" הוא ריקוד החיים הגדול וגם הצגה מקורית ומרגשת. קרן לוי נסעה לירושלים לראות אותה, וחזרה נפעמת
מאת קרן לוי | 01.07.2008
 

מרגישים את דפיקות הלב. "רונדו"
 
בתוך חצר בית סוהר מימי הבריטים, בערב ירושלמי קריר, הציגו חברי קבוצת התאטרון הירושלמי את המחזה "רונדו". כמה מיוחדת היא העיר, שמרשה לעצמה להעמיד פנים של תפאורת ים, כאשר בסך הכל מדובר באבק של אבנים ירושלמיות.

לא קל היה לשבת שם, היה קושי בעיכול הפרטים, בהבנת הסיפור שמאחורי המוסיקה, אך ללא ספק מדובר בהפקה מעניינת ומקורית המעניקה לצופה חוויה מציאותית עד כאב.

הערב נפתח באמירה ש"רונדו הוא ריקוד החיים הגדול" - אמירה מבטיחה לעומד לקרות. מדובר במחזה צבעוני מאת עליזה עליון ישראלי, העוסק במפגש של חברי ילדות, ילדי מהגרים מכל ארצות העולם. רובם התחתנו והביאו ילדים לעולם אך לא הכל ורוד. הזיכרונות עולים, חבר אחד נהרג במלחמה, ישנם געגועים לאם שנטשה, וכולם כמובן בוגדים.

בעצם המפגש קיימות אנרגיות טעונות. מה שלא מפתיע כי בכל חבורה ישנם מתחים כלשהם, ותמיד ישנו ה"קוטר" ששואל "למה נפגשים דווקא פה?". הרווק מנחם הוא גולת הכותרת, ויש לו הפתעה: מהיום הוא הופך להיות כמו כולם. נמאס לו להיות לבד, מנחם מתחתן. עם מי? שואלים כולם. יהיה בסדר, הוא אומר. את המחזה מלווה תזמורת ומרקיד מסוג אחר, לא כמו שאנחנו רגילים.

"הרונדו אלים, אכזרי ומסוכן כמו החיים עצמם" , הוא מזהיר. מתגלה לנו אהבה בין בני זוג נשואים שגדלו ביחד. "אני הייתי נותנת לך להיות שמן ולחיות בשקט", מפצירה נטע בבעלה של חברתה הטובה, יעל.
"היום אתה אוהב אותי?" שואלת אחת הנשים את בעלה. "אני חי איתך, מה עוד את רוצה?". הבעל רצוץ ותשוש. נמאס לו לרצות את אשתו. הוא לעולם לא יהיה המשורר העדין, הוא בוחר להיות הגבר שאף אחד לא יוציא אותו פרייאר.

כולם ילדים של פליטים, מחפשי אהבה. חלקם דור שני לניצולי שואה, ששמעו את ההורים מבקשים למות. אי אפשר לשנות את זה, הם אומרים. זו בטח לא התחלה קלה של החיים. דמותו של שלמה, האהוב המת של לאה שנהרג במלחמה, חוזרת אליה בדמיונה ומול קהל הצופים. "תבטיח לי שלא תבוא יותר". לאה מתגעגעת, כל הגוף שלה כואב מאהבה אליו, ומחכה למגע שלו. אף אחד לא יוכל להחליף אותו, גם לא בעלה.

במחצית, המרקיד מעביר אותנו לחצר השנייה של בית הסוהר, שם מחכה לנו תפאורה של חתונה, מנחם מתחתן וכולם באים לשמוח איתו. הכלה עדיין לא הגיעה. במקביל יהודה עוזב את אשתו נטע. "קושקוש, אני לא יכול להיות איתך יותר". אי אפשר לסלוח על הבגידה שלה. מרגישים את דפיקות הלב היוצא החוצה. כמה קשה זה. כל ההבטחות לא יעזרו יותר. על רקע קריאותיו של מנחם, המחכה לכלתו והבשורה הקשה שמקבלת לאה, יורד המסך העצוב. איך נוסעים מכאן לתל אביב?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מדהים
רמי בן עטיה 07.07.2008
 
 
2. מנחם תתחתן איתי
מיטל 08.07.2008
 
 
3. הצגה נהדרת, חייבים לראות
אורית 05.11.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©