הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הנה ריאליטי
 
למרות שהוא סובל מרייטינג השואף לאפס, ערוץ הכנסת מתגלה כמקום בו אפשר לבחון את נבחרי הציבור בלי הפופוליזם הזול אותו הם מטרחנים בערוצים אחרים
מאת ירון קלנר | 31.07.2008
 

מתוך הכאוס התקשורתי המבלבל השורר בקרב שלל ערוצי הטלוויזיה ואמצעי התקשורת, ישנו ערוץ אחד שיכול להבהיר את המציאות הישראלית בצורה מדויקת יותר - ערוץ הכנסת (99). שנוסד על פי הגדרתו, על מנת לאפשר נגישות לפרלמנט, ולטפח מודעות אזרחית. לצער הנוגעים בדבר, הרייטינג של הערוץ שואף לאפס ועל כן סביר להניח שמטרותיו אינן מושגות בקרב הציבור הרחב. לעומת זאת, הבודדים שיטרחו לזפזפ אל ערוץ 99, יזכו להעמיק את הבנתם הפוליטית והחברתית.

הערוץ משדר שידורים ישירים ממליאת הכנסת, ומהוועדות ומציג גם כמה תוכניות אקטואליה, אשר יתרונן הוא באי כפיפותן לצרכי הרייטינג והפרסום. מנחי התוכניות לא צריכים להיות תוססים וצעירים, אין להם צורך להציג חזות מלהיבה, התכנים לא חייבים להיות דינאמיים ותזזיתיים, ולכן אפילו מינה צמח מסוגלת להנחות תוכנית שלמה. מאחר והתוכניות פטורות מהצורך למשוך צופים בכל דרך אפשרית דבר שמאפיין תוכניות מסחריות, מתפנה לו המקום להשקיע ברמה ובעומק של התכנים. ואכן, במבט ראשון הדיונים והראיונות המוצגים בערוץ נראים אולי אנכרוניסטיים במידה רבה, אך בניגוד אולי למה שהצופים התרגלו לחשוב, כאן העטיפה אינה הקובעת.

הבודדים שיטרחו לצפות יעמיקו את הבנתם הפוליטית והחברתית. מליאת הכנסת
 

קיומו של ערוץ מטעם הכנסת עלול לגרום לחשש מסוים, שכן הוא עלול לשקף בצורה בלתי מהימנה את המציאות באמצעות צידוד בפעולות הכנסת, גם אם אינן מוצדקות. הערוץ עלול לפעול כך גם מבחירה, כיוון שיחפוץ לרצות את פטרונו, אך גם באופן כפוי, במקרה ובעל הבית יחליט שהתקשורת חופשית מדי לטעמו. עד עתה, לפחות, הערוץ מצליח להישאר נייטראלי וענייני, בין היתר באמצעות איוש המנחים בידי אנשי מקצוע כמו עמנואל הלפרין, אטילה שומפלבי, הכתב הפוליטי של Ynet ועמית סגל מחדשות ערוץ 2. גם העובדה שהערוץ מופעל בידי חברת החדשות של ערוץ 2 בוודאי מוסיפה לאמינותו.

חברי הכנסת אשר מוזמנים להשתתף בדיונים בתוכניות המוצגות בערוץ, יכולים להשיל מעליהם את עול הפופוליזם והרצון להתחבב על בוחריהם, ולהרגיש חופשיים לחשוף את דעותיהם האמיתיות והמלאות. כך יכולים יוסי ביילין ממרצ וישראל חסון מישראל ביתנו לדבר בסבלנות ובעיקר בסובלנות, בלי התלהמות ובעיקר בלי סיסמאות, אלא באמצעות דיון עמוק ואיכותי.

השידור התמידי של חברי הכנסת מהמליאה או מהוועדות מאפשר פיקוח על התנהלותם של הנבחרים והתנהגותם. באמצעותו יכול האזרח הפשוט להבין מיהם חברי כנסת שממלאים את תפקידם כראוי, מועילים לחברה הישראלית ותורמים לה ולעומתם, מיהם אלו המגיעים רק בשביל הבורקסים. בכך הערוץ נותן אפשרות לציבור, בדרך המהותית ביותר, להבין את מהלכי הדמוקרטיה. ניתן ללמוד לא רק על טיבם של חברי הכנסת, אלא גם על אופן קבלת ההחלטות ומשמעותן, ובכך לוותר, למעשה, על הקלישאות והסטיגמות שמגיעות דרך מהדורות החדשות המרכזיות, שנועדו רק על מנת להעביר את המידע מהר יותר לכמה שיותר אנשים.

ברור שלערוץ הכנסת לא יכול להיות רייטינג גבוה כמו זה של ערוץ 2, הוא לא יכול להפיק שעשועונים או לשדר תוכניות ריאליטי שמשקפות מציאות מזויפת. הערוץ הרי משדר את תוכנית המציאות שהרוב רוצה לברוח ממנה. זה נורא מתיש לראות דיון על שיקום נחלים או על שינוי תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, הרבה יותר קל לצחוק על הבנות שלא יודעות איפה השמש שוקעת. למרות הרייטינג הנמוך וחוסר העניין המתמשך בערוץ, הוא בכל זאת אחד ממקומות המפלט היחידים שמאפשרים לברוח מהאסקפיזם חזרה אל המציאות ועל כן הוא מהערוצים המוצדקים שבערוצי ישראל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©