הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עד שיגיח 'שמוליק לוי'
 
הקמפיין הפוליטי, הציבורי והתקשורתי למען התפטרותו של אולמרט הצליח, וביטא את כוחה של הדמוקרטיה בישראל, בשעה שהחלפת ראש הממשלה באמצעות משחק כיסאות ב"קדימה" היא עיוות שלה
מאת ירון קלנר | 31.07.2008
 

משנודע סופית על פרישתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט מההתמודדות בפריימריז של "קדימה", נוצר טעם אמיתי לדון בזהות המחליף או המחליפה שלו כיושב ראש המפלגה וכראש הממשלה.

הקריירה הפוליטית של אולמרט הוספדה במשך חודשים רבים, זה התחיל בתקופה שלאחר דו"ח וינוגרד, המשיך לאור החשדות האחרונים בפרשות "מעטפות הכסף" ו"אולמרט טורס" והסתיים לאחר דרישתה של "העבודה" לקיום פריימריז ב"קדימה", דרישה שפתחה בטרם עת את מלחמת הירושה הספקולטיבית במפלגה.

בישראל, אמנם, כבר אינה נהוגה שיטת הבחירה הישירה בראש הממשלה, אך בכל זאת לזהות יו"ר המפלגה ישנה חשיבות רבה והיא משפיעה על ההחלטה לבחור במפלגה מסוימת. כך "קדימה" תחת אריק שרון הייתה צפויה לקבל מעל ל-40 מנדטים וכך "העבודה" בראשות ח"כ עמיר פרץ איבדה את מצביעיה לקדימה. בגלל שיטת הבחירות לא קיימת בעיה פורמאלית עם החלפתו של יו"ר מפלגה בעת כהונתו כראש ממשלה, שהרי המפלגה נבחרה ולא האיש עצמו. למרות זאת, החלפת ראש הממשלה ללא אישורו של הציבור הוא עיוות כלשהו של המהות הדמוקרטית. מה גם שנוצר מצב אבסורדי בו ראש הממשלה ייבחר, הלכה למעשה, בידי חברי מפלגה כלשהי.

במדינה שבה אולמרט היה ראש ממשלה, כנראה שגם הם יכולים. ליבני ומופז
 

בכל זאת, משהוכרע העניין, יש לחשוב מי מתאים יותר לשמש כראש הממשלה, בהנחה ההגיונית שיו"ר המפלגה החדש ישמש גם בתפקיד זה. המועמדים מטעם עצמם ידועים. ציפי לבני ושאול מופז מסומנים כמובילים, בעוד אבי דיכטר ומאיר שיטרית לא נראים כבעלי סיכוי. מבין ארבעת המועמדים רק שטרית יכול להתהדר בוותק משמעותי בפוליטיקה הישראלית. הוא נבחר לכנסת לראשונה ב-1981, ומאז נמצא שם כמעט ברציפות, בעוד שלושת האחרים עדיין לא חגגו עשור בפוליטיקה. כאשר האזרחים מביטים מבעד לביצה הפוליטית העכורה, חוסר הוותק לא בהכרח מתפרש כחיסרון. אולי המועמדים החדשים ינסו לעשות פוליטיקה אחרת, לאו דווקא צינית ואגרסיבית כמו זו של עמיתיהם הוותיקים. נאומו הפוליטי של דיכטר בזמן פיגוע הטרקטור הראשון בירושלים, הוא רק דוגמה לכך, שלא צריך הכשרה רבה כדי להיות ציני.

אף אחד מהם גם אינו זכור בשל הישגים כלשהם. ביטחוניסטים יש בישראל למכביר, עברו של מופז כרמטכ"ל או של דיכטר כראש השב"כ אינו בהכרח יתרון, ייתכן ודווקא ההיפך הוא הנכון. עופר שלח כתב כבר שכל אחד מראשי כוחות הביטחון רואה את המציאות אך ורק דרך הקשית שלו, כלומר, באופן צר מאד. העובדה שמופז ודיכטר סיימו את תפקידיהם בשירות הביטחון רק בשנים האחרונות, עלולה להטיל ספק ביכולתם להביט על התמונה הרחבה.

לבני, לעומת הביטחוניסטים, היא זוכת פרס אביר איכות השלטון ונהנית עד עתה מדימוי של מלאכית צחורה, כפוליטיקאית שלא עוסקת כמעט בפוליטיקה. זוהי דוגמה מובהקת לאופן בו סטיגמה מנציחה את עצמה ללא קשר אמיתי למציאות, אבל בוודאי שלבני לא תתקן את אלו הרואים בה שומרת הסף של ניקיון הכפיים. המיאוס מהשחיתות ששורר בקרב הציבור יכול לקדם את לבני רבות, כל עוד היא תצליח לשמור על תדמית נקייה מכל רבב. שטרית, לעומת כולם, פשוט נמצא בשטח זמן רב מדי. עמדת הנחיתות שלו מלמדת על המציאות. הוא אינו מנהיג ואינו ראוי לשמש כראש ממשלה, על כן מועמדותו כמעט ולא מסוקרת.

אבל האמת היא שאף אחד מהמועמדים לא באמת ראוי לשמש כראש ממשלה. שיעור קומתם אינו גבוה מספיק. אלא שבמדינה שבה אולמרט היה ראש ממשלה, כנראה שגם מופז ולבני יכולים. ממילא זה לא באמת משנה מי מהם ייבחר. לאף אחד מהם אין אידיאולוגיה ברורה, ובכל מקרה הקואליציה עדיין תהיה שברירית ויהיה כמעט בלתי אפשרי לנהל את המדינה.

הקמפיין הפוליטי, הציבורי והתקשורתי למען התפטרותו של אולמרט הראה את כוחה של הדמוקרטיה, בין אם כוח זה לגיטימי או הרסני. אולמרט איבד את הלגיטימציה שלו בציבור לא רק עקב מלחמת לבנון השנייה, אלא גם ואולי בעיקר עקב החקירות הרבות שנוהלו נגדו, אשר הצביעו על פי החשד, על התנהלות מושחתת. לאחר שיוחלף, תצטרך להישמע השאלה עד כמה מחליפו יהיה שונה ממנו? ואולי זו רק שאלה של זמן עד שיגיח השמוליק לוי של מופז או הטלנסקי של לבני, ויוביל את כל הסחרור הזה שוב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©