הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפרדים מרלף
 
רלף קליין ניצח משחקי כדורסל רבים, וכשל לבסוף במלחמה במחלת הסרטן. לפני כמה חודשים, רוני לוין נפגש איתו לשיחה שהפכה בדיעבד לאחד הראיונות האחרונים
מאת רוני לוין | 11.08.2008
 

ביום חמישי 07/08/2008 נפרדה מדינת ישראל בכלל ועולם הספורט בפרט, ממי שאמנם לא נולד על אדמת הקודש, אך מיום שהגיע לכאן בגיל 20, הפך מהר מאוד דמות לחיקוי אהובה. רלף קליין.

הוא החל את דרכו ככדורסלן צעיר שרשם כמה הישגים חשובים עד לפרישה. אז החל לעבוד כמאמן שהוליך את מכבי ת"א ונבחרת ישראל להישגים גדולים שחלקם לא שוחזר עד היום. הוא היה שם כשמכבי ת"א הניפה לראשונה את גביע אירופה ב-1977, וכשנבחרת ישראל סיימה כסגנית אלופת אירופה בכדורסל, בטורינו 1979. בשנת 1983 מונה למאמן נבחרת גרמניה לאולימפיאדה.

למרות שהשנים עברו - את עולם הכדורסל הוא לא זנח לרגע, עד אחרון ימיו. בשנים האחרונות אימן את קבוצת הבנות של בית הספר "הדסים" ותמיד היה שם כדי לשמש כפרשן ולחוות דעה מקצועית על משחקי הכדורסל החשובים (בליגה הישראלית ובאירופה). חסרונו יורגש בכל פינה. שחקנים רבים גדלו על ברכיו וחבים לו את הקריירה שלהם. אך אותו רלף קליין שנלחם וניצח קבוצות כדורסל רבות, נכנע בסופו של דבר למלחמה מסוג אחר. מלחמה מול מחלה ארורה - הסרטן.

אחיו הודיע לו חד משמעית: אתה לא הולך לשחק בהפועל. מכבי תל אביב 77'
מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב

כמה חודשים לפני מותו, נפגשנו לראיון שבו גילה פתיחות מעוררת כבוד. הוא סיפר על הקשיים שליוו אותו כשעלה ארצה, על ההחלטה לפרוש מכדורסל פעיל, ועל הדור הצעיר בארץ. והוא פתח את לבו וסיפר על ההתמודדות עם המחלה הקשה. היום מתברר שזהו אחד הראיונות האחרונים שהעניק.

"היום הגרוע ביותר בחיי" נזכר קליין, "היה כשהגענו מהונגריה לנמל חיפה. הונגריה אמנם לא הייתה פסגת התרבות של אירופה, אבל הייתה מקום תרבותי. לפתע אתה נוחת בארץ זרה, וחום של 35 מעלות מקבל את פניך. לא היה לי שמץ של מושג מה אני הולך לעשות פה. פיזרו עלינו DDT (חומר חיטוי נגד כינים) ושלחו אותנו ליומיים במעברה. באנו עם מכנסיים קצרים, גרביים וסנדלים, ולי היה תיק קטן ובו שני זוגות תחתונים וגרביים". באותה תקופה שלטו כאן ה'סברס', אלו שנולדו בארץ שהיו מקפלים את המכנסיים מעל גובה הברכיים, ושדיברו עברית "שלא הבנתי מילה ממנה".

באותה תקופה, בעלה של אחותו, שהיה מפא"יניק שרוף, שאל אותו מה הוא יודע לעשות. "לשחק כדורסל" ענה קליין מבלי לדעת שתשובה קצרה זו תשפיע באופן גורף כל כך על המשך חייו. הוא הציע לו לשחק בהפועל תל אביב, שבדיוק אז שהתה בחו"ל. אבל אחיו, שעלה לארץ לפניו,  הודיע לו: 'אתה לא הולך להפועל. אתה הולך למכבי'. אז הוא הלך. שם פגש את יהושע רוזין, שבחן אותו והחליט לצרף אותו לקבוצה.

אבל תהליך הקבלה לא היה קל. השחקנים, בהתחלה, עשו ממנו צחוק, וקראו לו גולש, אבל בתגובה הוא לא התקפל. להפך. "החלטתי  להראות להם מה זה גולש. הייתי נשאר כל יום אחרי האימון וממשיך לזרוק לסל. הרבה לא יודעים את זה אבל הייתי קלעי גדול, האחוזים שלי מקו העונשין עמדו על 97%. מהר מאוד נכנסתי לחמישייה הפותחת, ומשם הדרך לנבחרת הייתה קצרה. השיא שלי כשחקן היה ב-1959 באליפות אירופה באיסטנבול, סיימתי בין חמשת הקלעים הטובים באירופה. הסיבה לכך הייתה שלאחר כל פאול שעשו על השחקנים שלנו, שלחו אותי לזרוק מבלי שהשופטים שמו לב". חמש שנים אחר כך, המאמן רוזין הודיע לו שזהו, שהוא מתכנן להושיב אותו על הספסל למרות שהיה רק בן 33 ובכושר גופני מצוין. "מאוד לא אהבתי את ההחלטה שלו" כועס קליין, "ובעקבותיה החלטתי שאני הולך להיות מאמן".

השחקנים עשו ממנו צחוק וקראו לו גולש. מכבי תל אביב 55'
מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב

וכך הוא נסע להשתלמות בפילדלפיה שהייתה מרכז כדורסל המכללות בארה"ב. שם פגש את ג'ק רמזי שהיה האב הרוחני שלו בכל מה שקשור לכדורסל. "הוא אמר לי 'אם באת לפה ללמוד תרגילים ושיטות אימון, אתה יכול לחזור הביתה. אפשר ללמוד הכול מקלטות. מה שאתה צריך להחליט זה איזה מאמן אתה רוצה להיות'. שאלתי אותו פעם מהי בעצם הפילוסופיה של הכדורסל, והוא ענה:  'זה פשוט מאוד-  בהתקפה אני אומר לשחקנים שימו את הכדור בסל ובהגנה אני אומר להם אל תתנו לשחקנים היריבים לשים את הכדור בסל שלנו. הבטתי בו המום ואמרתי: 'בסדר, אז מה?'.

רמזי המשיך: 'זה התפקיד שלך, אני נתתי לך את הכותרת'. לפי קליין, רמזי הוסיף שני דברים חשובים שבהמשך התגבשו לחלק בלתי נפרד מפילוסופיית הכדורסל שלו: ראשית, מאמן לא יכול לשחק בלי שחקנים והם יכולים לשחק בלי מאמן. שנית, תן כבוד לשחקנים שלך, תאהב אותם והם יחזירו לך את הכבוד ואת האהבה. המשפט הזה, אומר קליין, ליווה אותו כל הקריירה.

קליין מציין את ההבדלים הרבים בין גרמניה לישראל הן ביחס לספורט והן בכמות המשאבים המושקעים בו. "אי אפשר להשוות. בגרמניה יש משרד ספורט עם מחלקות כדורגל, כדורסל, כדוריד וכד'. התפקיד שלו לספק תקציבים, מאמנים, פסיכולוגים ובעצם כל דבר שמאמן, זקוק לו. המשרד עורך כל שנה השתלמות לכל מאמני הספורט, שרובם אגב תושבי חוץ. "ביום היינו יושבים ומאזינים להרצאות בנוגע לכל החידושים והעדכונים הקשורים לענפי הספורט השונים, ובלילה היו מסיבות קוקטייל בחסות 'אדידס' ו'פומה'. פה אין בכלל תרבות ספורט, מי מנהל פה את הספורט? בגרמניה אנשי מקצוע מנהלים את הספורט. מי שטוב ומתאים, הוא המנהל".

ומה בארץ? "יש בי כעס גדול על איגוד הכדורסל ודרך ההתנהלות שלו עם ספורטאי העבר" הוא מתרגז. "לפני כמה שנים אני ואשתי נסענו עם עוד זוג חברים לברלין, רצינו ללכת למשחק בין אלבה ברלין וציבונה זאגרב. התכוונו לקנות כרטיס, ואז התברר לנו שכל הכרטיסים נמכרו מראש. צלצלתי למשרד של אלבה ברלין, למרות שמעולם לא אימנתי שם, הזדהיתי כרלף קליין מאמן עבר של הנבחרת, והסברתי להם שהגעתי לברלין ואני מעוניין לראות את קבוצתם משחקת. הם שאלו אותי כמה כרטיסים אני צריך ובאיזה מלון אני נמצא, ותוך שעה וחצי הכרטיסים חיכו לנו בקבלה. זה קרה באותה תקופה שמכבי תל אביב לא הסכימה לתת לי כרטיס לפיינל פור. בסוף אמנם קיבלתי אותו, אבל זה כבר לא היה חשוב, לפעמים הדרך הרבה יותר חשובה מהתוצאה".

קליין: "נכנסתי לרופא שמח, ויצאתי עם גזר דין מוות". טקס הפרידה, היכל נוקיה
מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב

ב-25 במאי נערך לכבודו של קליין ערב הצדעה שאורגן על ידי האוהדים "אף אגודה או גוף אחר שמכבד את עצמו לא ארגן את זה או דברים דומים לזה בעבר. היו שם 1,200 אנשים שחשוב להם להראות כמה הם מעריכים את התרומה שלי לעולם הכדורסל בישראל".

באשר לעתיד,"לדיוויד בלאט יש סיכוי מצוין להיות המאמן הישראלי הראשון ב-N.B.A" הוא קובע ומנמק, "בין היתר בגלל שיש לו שם טוב בארצות הברית. אבל אני לא יודע אם כדאי לו, מכיוון שהוא מקבל באירופה הרבה כסף, והחיים של מאמן לא כאלה טובים בארה"ב. ב- N.B.A המטרה של הכדורסל היא לתת שואו, זה לא כדורסל. אתה רואה מה קורה לכל השחקנים הללו כאשר הם מגיעים לאליפות העולם. מבחינת מעמד זו בהחלט התקדמות. למען האמת אני לא יודע אם זה החלום שלו".

ובאשר לדור הבא, דעתו לא חד משמעית: לבית הספר "הדסים" לבנות, שאותו אימן, הוא דווקא צופה עתיד מזהיר. "הלוואי וכל הנערים והנערות במדינה היו מתנהגים ככה. מבחינה אינטלקטואלית מדובר בבנות ברמה גבוהה מאוד, המשמעת באימונים ברמה גבוהה וזה קשור המון לחינוך מהבית. כאשר אתה מדבר איתי על הנוער באופן כללי, אנחנו בצרה צרורה. אנחנו סובלים מחוסר משמעת בבית הספר, ברחוב ובצבא. הייתי עד למשחק כדורסל בנוער שהקהל התחיל לזרוק אבנים וכיסאות כי השריקה של השופט לא מצאה חן בעיניו.

בגלל כל אלו, הספורט בעיני הוא הדבר הכי חיובי שקיים. יש תעסוקה לאותם בני נוער.
"אני מאמין שהדברים האלו קורים מכיוון שהפנייה אל הנוער היא לא נכונה. כי בסופו של דבר, לכל אחד יש את הדרך אליו אפשר להגיע. אחד זה בצעקות, אחד זה במחמאות, זו הגדולה של מאמן, להכיר את השחקנים. אתה לא יכול להתייחס לכולם אותו הדבר. קצין שלא מכיר את החיילים שלו, מאמן שלא מכיר את השחקנים שלו, מדינה שלא מכירה את הנוער שלה  -  נכשלה בעבודה".

חזרה לשגרה

את התקופה הקשה וההתמודדות עם מחלת הסרטן הוא מגדיר כ"שנתיים נוראיות". עברתי שלושה ניתוחים קשים ביותר (הוא מרים את חולצתו וחושף צלקת ענקית לרוחבה של הבטן) אני סובל מבעיות בברכיים בעקבות הטיפולים הכימותרפיים שעברתי, החומר נשאר בגוף לפחות חמש שנים ומקשה על ההליכה". הרגע שבו קיבל את הבשורה המרה נחקק בזיכרונו. "נכנסתי לרופא שמח, ויצאתי עם גזר דין מוות. ואז השאלה שעולה היא איך אתה מתמודד עם זה. יש כאלה שנשארים בבית וכל היום מרחמים על עצמם, אבל אני לא כזה. גם בזמן הטיפולים הקפדתי לנסוע למחנות אימונים ולנסות לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. קיבלתי תמיכה נפשית אדירה ממכרים ואנשים קרובים.

"לפני כשלוש שנים נלחמתי כדי שתרופה העוזרת לחולי סרטן המעי הגס תיכנס לסל התרופות. זו תרופה יקרה מאוד (5,000 שקל לטיפול) שאני קיבלתי למזלי משום שהשתתפתי בקבוצת ניסוי. התרופה הזו בעצם הצילה אותי. פניתי לשר הבריאות דאז, דני נווה, כדי שיכניס אותה לסל הבריאות, שאמר שהוא אינו ממליץ על תרופות אלא רק מאשר את הכנסתן. פניתי גם לשר שאחריו, יעקב אדרי, והוא ביקש שאפנה לראש הממשלה וכך עשיתי. בסוף הוחלט שהתרופה תינתן רק לאלו שיש להם סיכוי להגיע לניתוח. כלומר, אם אתה חולה שסוחב גרורות במקומות רבים בגוף, אתה לא תקבל את התרופה".

למרות שעבר עוד ניתוח, קליין ידע שמצבו אינו טוב והוא מנצל את ההזדמנות הזאת להיפרד "אני רוצה להודות לאשתי שעזרה לי כל החיים. כאשר אתה עובד במכבי ת"א אתה לא נמצא הרבה בבית. יש לי ארבעה נכדים, כולם יפים מאוד. הדבר היחיד שאני מצטער עליו הוא שאני לא אזכה לראות אותם כשהם יגדלו".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כתבה מעולה
ההונגרי האדום 12.08.2008
 
 
2. כתבה מרגשת
עדי 14.08.2008
 
 
3. כתבה מרגשת
רועי 15.08.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©