הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ללגום ולחלום
 
בכל מקום שותים קפה אבל לא כמו בארגנטינה. בין שדרות סואנות ותנועה מהירה של אנשי עסקים, אפשר למצוא פינה בה אפשר לעצור את הרעש, לדמיין ולהתמוגג
מאת רוני לוין | 17.08.2008
 

בוקר, אני פוקח את העיניים ומוצא את עצמי מתעורר במיטה זוגית ישנה. מעלי מאוורר תקרה קטן ומתחת לראשי כרית מלאה אבק. רחש התעוררות הרחוב מחלחל אל תוך חדר מספר 11 במלון "טנדיל" המעופש בבואנוס איירס וגורם לי להיפרד משנתי בטרם עת. לאחר טקס התארגנות קצר, אני יורד במעלית המסורגת ושם פעמי אל השדרה הסואנת אבנידה דה מאז'ו (avenida de mayo)  להתחיל את הבוקר, קפה אוריינטה.

בדרך חולפים פרצופיהם המצודדים של המקומיים, לרוב לבושים בחליפות משובחות ומחזיקים בתיקים אופנתיים, חלקם נראים ממהרים, כנראה למקום עבודתם. שאון הרחוב מתגבר ואיתו הצורך ללגום את לגימת הקפה הראשונה, במיוחד מאחר והראש עוד קצת כואב מאתמול בלילה.


הר המאפים שוכב לו על שני שולחנות בצמוד לחלון
 

ברכת שלום לרב המלצרים בקפה אוריינטה שמקבל אותי בחיוך רחב, כיאה לאחד מהלקוחות הוותיקים. הוא לובש חליפה שחורה, מתוחה הרבה יותר מתווי פניו המקומטים. שערו המאפיר משוח לאחור בתכשיר ג'ל. בהרגשת ביטחון יתרה אני מזמין קפה קון לצ'ה (קפה עם חלב) חוגו דה נרנחה (מיץ תפוזים) ומדיה לונס (מאפים). כאשר חלוקת המשימות ברורה, ללקוח וותיק כמוני הקפה מגיע לשולחן על ידי המלצר, את המאפים תפקידי לקחת לבד.

אני ממתין לקפה, וכשהוא מגיע אני נדהם מתנועותיו הווירטואוזיות של המלצר. מתברר שגם עניין פשוט כמו הגשת קפה יכול להיות מחזה מרהיב. הורדת הכלים מהמגש לשולחן תמיד באותו סדר ניצבים במקומות קבועים. ראשית הצלוחית, עליה הספל, מתחתיו הכפית, מימין להם משפך החלב החם, ממתין למזיגת הקפה. שנית המזיגה עצמה, תמיד מתחילה מגבוה ויורדת עם עליית מפלס הקפה. התנועות של המלצר חדות ומדויקות, השליטה ברזי ההגשה עיוורת כמעט, חפה מטעויות. אני מודה לו על מילוי חלקו בעסקה, ופונה לכיוון חלון הראווה.

הר המאפים שוכב לו על שני השולחנות בצמוד לחלון, מימין שתי קערות ענקיות, הראשונה של דולסה דה לצ'ה (ריבת חלב) והשנייה מלאה בשוקולד סמיך. אני לוקח סלסלת קש ומתחיל להעמיס. מאפים במילוי חמאה, ריבה אדומה, וניל צהבהב, חלקם מצופים באבקת סוכר לבנה וחלקם בציפוי סומסום מבריק. אני מוסיף צלוחית קטנה ויוצק לתוכה ריבת חלב ובתנועה סיבובית מעצב אותה כאילו  מדובר בצלחת חומוס. בידיים עמוסות כל טוב אני שב לשולחן וניגש למלאכה.

הסדר הוא קבוע, קודם כל הקפה, אחר כך המאפים עם ריבת החלב ולקינוח מיץ תפוזים. אני נשען לאחור, מפנה מבט אל כרסי התפוחה, מאפשר למלצר לפנות את הכלים הריקים, בוהה באנשים שנכנסים ויוצאים ומתמוגג מהמחשבה שמחר אני הולך לעשות בדיוק אותו דבר והכל תמורת 3.8 פזו - חמישה שקלים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. Hot Water, Small Glass
עידן 28.08.2008
 
 
2. לי זה נראה מקום אידיאלי לישראלים
מספר 4 28.08.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©