הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זאב, לא כבש
 
מאחורי הצעת החוק לסינון תכנים בלתי הולמים לקטינים באינטרנט, לא מסתתרת טובת הילדים אלא ניסיון נועז של מפלגות להגביל את הזכות לחופש הביטוי, באמצעות הגדרת קריטריונים שבינם לבין פורנוגרפיה אין דבר או חצי דבר
מאת עדי ברנע | 22.08.2008
 

בעוד האינטרנט הופך למקור מרכזי למחקר ולמידה, המגרה את חשיבתם של ילדים מתפתחים ומעודד אותם לקנות חוכמה באמצעות מלוא היצעו הטכנולוגי, פרצופו השני מגלה את היותו שרת של תוכן מיני מפורש וקשה. במחקר של National Center for Missing & Exploited Children מספטמבר 2002 עולה כי אחד מתוך ארבעה צעירים בארה"ב נחשפו לפורנוגרפיה באינטרנט ואחד מתוך חמישה הוטרדו מינית תוך כדי גלישה.

בישראל המספרים אף מפתיעים יותר. לפני כמה חודשים, שר התקשורת, אריאל אטיאס טען בראיון ל ynet שמידת החשיפה של ילדים בישראל לתכנים מזיקים היא גבוהה לאין ערוך: "חשוב להדגיש כי 60% מילדי ישראל גולשים באתרים פורנוגרפיים, 40% מהם מסרו פרטים לאנשים זרים באינטרנט ו-35% נחשפו לזוועות ולתכנים אלימים ברשת". נושא הפורנוגרפיה בארץ יוצר מדי פעם דיון שמתרכז סביב הצורך או אי הצורך בהגבלתה. הנושא הגיע לשולחן הכנסת והוליד את הצעת החוק שמטרתה למנוע את חשיפתם של קטינים לתכנים מזיקים באינטרנט. שהרי אין כל גוף מסדיר שהאינטרנט כפוף לו, לא קיים גוף אחיד שקובע את המותר והאסור ברשת, ולכן מתעוררות בעיות קשות בתחום סמכות השיפוט והאכיפה.

חקיקה מהסוג שבו ההורים מקבלים החלטות לטובת הילדים שלהם היא נפוצה ומקובלת
תצלום: SXC

רוב מדינות המערב בהן ארה"ב, אוסטרליה וקנדה הבינו שחקיקה נוקשה עלולה לפגוע קשות בחופש הביטוי באינטרנט, ולפיכך העדיפו לחוקק חוקים כלליים אשר יהוו כר נוח ליצירת מנגנון הסדרה עצמית בו. מנגנון שבא לידי ביטוי בכך שבעלי רישיון למתן שירותי גישה לאינטרנט וקהילת האינטרנט מגבשים בכוחות עצמם, וללא מעורבותה של המדינה, פעילות הסדרה לענף בעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. עד כה הוכח כי השיטות הללו יעילות הרבה יותר מאשר חקיקה נוקשה שאינה מתאימה לרוח הדמוקרטית הנושבת באינטרנט.

בישראל, מנגנון ההסדרה העצמית מיושם קמעא, אך חלק הארי בניסיונות למגר את הפצת התכנים הפורנוגרפיים הוא באמצעות חקיקה. מאז 1998 הונחו על שולחן הכנסת כמה הצעות חוק המציעות דרכים לצמצום חשיפת קטינים. הראשונה המליצה לחייב את ספקי התוכן להגביל תכנים פוגעים לאתרים שהכניסה אליהם מוגדרת כ"מוגבלת", הצעה אחרת הייתה לחייב את ספקי הגישה להגביל את גישתם של קטינים לאתרי אינטרנט למבוגרים, והאחרונה לחייב את מוסדות הציבור והחינוך להתקין מסנני תוכן במחשביהם. הצעות חוק אלו סבלו מפגמים מהותיים, בשל העובדה שלא הגדירו בבירור מהם תכנים אסורים ואת דרישתם מגופים פרטיים לפעול כצנזורים.

בשנת 2006 הוגשה הצעת חוק להגבלת הגישה לאתרי אינטרנט למבוגרים על ידי ח"כ אמנון כהן מש"ס, שאושרה בקריאה טרומית בפברואר 2007. במקור, הצעת חוק זו הונחה על שולחן הכנסת כבר בשנת 2004 על ידי ח"כ יחיאל חזן מהליכוד אך היא לא צלחה. נאמר בה כי כל בעלי הגישה לאינטרנט יחויבו להתקין שירותי סינון, וההחלטה הבלעדית בדבר התכנים אשר יסוננו תבוצע על ידי שר התקשורת אריאל אטיאס מש"ס, או על ידי ועדה מטעמו.

ואז החלה התנגדות ציבורית גדולה, שבעקבותיה צומצמה ההצעה, ורוכך שמה ל"הצעת חוק שירות סינון של תכנים בלתי הולמים לקטינים באינטרנט". ב- 27 בפברואר 2008 היא אושרה בקריאה ראשונה ברוב של 46 חברי כנסת מול 20 מתנגדים בלבד. על-פיה תחויבנה ספקיות האינטרנט לתת ללקוחות שלהן שירות סינון אתרים, שימנע גישת קטינים לאתרים בעלי תכנים לא ראויים.

השתלטות על המחשב

הבעיה העיקרית היא שהסינון יהיה אחיד, ולא יתאים למגוון האוכלוסיות והשקפות העולם בחברה הישראלית. לאחדים הוא ייראה מתיר מדי, לאחרים מחמיר מדי. בעיה נוספת היא שהצעת החוק לוקחת מההורים את הסמכות הבלעדית שיש להם על ילדיהם, הסמכות להחליט איך הם יגדלו. היא מכניסה את המדינה לביתו של האזרח בדרך להשתלטותה על המחשב האישי ובהחלטה שרירותית אילו תכנים הוא לא יכול לראות.

המצדדים יאמרו שחקיקה מהסוג שבו ההורים מקבלים החלטות לטובת הילדים שלהם, מלידתם ועד בגרותם היא נפוצה ומקובלת במציאות היומיומית שלנו כמדינה מערבית, דמוקרטית ומתפתחת. דוגמאות לכך ניתן למצוא בחיי היומיום: כמו בחובה לחגור חגורות בטיחות בזמן נסיעה או לחבוש קסדה בעת הרכיבה על אופנוע או החובה החדשה על כל עובד - לפתוח לעצמו קרן פנסיה. ישנם כאלה שיטענו שלא קיים שוני מהותי בין המטרות של החוקים הללו למטרת הצעת חוק זו, שכן, תכלית החוקים שהוזכרו היא להגן על האזרחים מפני פגיעות לא רצויות, שאומנם מגבילה את חופש התנועה ואת חופש הביטוי אך במידה שאינה עולה על הנדרש.

לדעתי בשונה מהחוקים שצויינו, הצעה זו אינה מידתית וניתן למצוא לה חלופות רבות, שכן היא פוגעת בחופש הביטוי של האדם בתחום ביתו הפרטי בו הסטנדרטים של חופש הביטוי גבוהים הרבה יותר מהסטנדרטים במקומות ציבוריים. לפיכך, נראה שמאחורי ההצעה בזו וחבר מרעיה הדנים בסינון גישה לאתרי אינטרנט, לא באמת מסתתרת טובת הילד והחשש מהיחשפותו לתכנים בלתי ראויים, אלא ניסיון נועז של מפלגות שהתנהלותן כארגון לא בדיוק דמוקרטי והן המשתמשות בכוחן כדי להגביל את הזכות לחופש הביטוי באינטרנט ובכלל, באמצעות חקיקת חוקים זאביים בעור כבשים.

במידה ולא עלינו, הצעת החוק תתקבל בכנסת, תיסלל דרך קצרה מאוד שתוביל את המחוקק להכנסת עוד ועוד קריטריונים דרקוניים תחת ההגדרה של "תכנים לא ראויים", שבינם לבין פורנוגרפיה אין דבר או חצי דבר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לא קצת נסחפת?
חוזר בתשובה 25.08.2008
 
 
2. אתה חוזר בתשובה... אז מי פה נסחף (בתגובה ל-1)
ת.ב. DALLAS 26.08.2008
 
 
3. תעשו לי טובה אף אחד לא יכול....
טרול! 05.09.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©