הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש נשק? יש, בחנייה
 
במקום לפתוח את הבוקר בצורה חיובית וליהנות מהזמן הקצר בדרך לעבודה. הנהגים מעדיפים להתעצבן, לצפור, להבהב ולקלל. מדחיקים את העובדה שרשיון נהיגה הוא רשיון הריגה
מאת שרון חסון | 28.08.2008
 
נגיע באיחור, אבל שלווים ונינוחים
תצלום: SXC

היום בבוקר התעוררתי עם חיוך. למה? סתם כי החיים פשוט יפים. מי אמר שצריך סיבה מיוחדת כדי לחייך? החלטתי שאני קמה מוקדם מאוד, לפני העבודה והולכת למכון כושר. תמיד אומרים שאימון בוקר מחדיר בך אנרגיות למשך כל היום הפעם החלטתי ליישם.

בדרכי למכון הכושר, עמדתי ברמזור אדום, כשלפני שלוש מכוניות. המתנתי לאור ירוק. האור התחלף, ומיד אחד הנהגים צפר בחוזקה למי שלפניו. זו הייתה צפירה צורמת שממש צועקת : "סע כבר!" חשבתי לעצמי, הרי בדיוק עכשיו התחלף האור ברמזור. באמת, שהיה לי קשה לשמוע, במיוחד על הבוקר. עוד לא פתחתי את העיניים וכבר אני צריכה להתמודד עם הלחץ הזה ועם חוסר הסבלנות של השגרה במדינת ישראל. ומה בסך הכול רציתי? ללכת לרוץ קצת ולהירגע במכון כושר?

הצפירה הזו גרמה לי לחשוב קצת. להסתכל מסביב ולהבין איפה אנחנו חיים. הגעתי למסקנה שמדובר בגן חיות אחד גדול. ממש קרב תרנגולים על הכביש. אנשים עומדים זה לצד זה ותמיד ברגע שהרמזור מתחלף לירוק, אחת המכוניות נותנת "רייס". סתם ככה, בשביל האגו. מה גם שתמיד ישנה המכונית המעצבנת, שנוסעת בכביש מהיר על הנתיב השמאלי, במהירות 80 קמ"ש, שגם אם מהבהבים לה, היא לא זזה. למה? כי בסופו של דבר הכל מסתכם במשחקי אגו. מי יותר מהיר? מי יותר חכם? ואם את אישה, בכלל אין על מה לדבר, כי מיד מדביקים לך סטיגמה בסגנון של "לא יודעת לנהוג". אישה בלונדינית? לצערי, זה אפילו נורא יותר.

ומה על ההרגל המגונה הזה: להבהב, בעיקר עם אורות גבוהים. כי אם לא, אז בשביל מה הם נועדו? בכדי לראות טוב יותר בחושך מוחלט? תחשבו שוב. מתברר שמטרת ההבהובים היא להזהיר כלי רכב אחרים - שלא יעזו לחתוך אותך ושיתחילו לנסוע כבר. ואם זה באמת נועד לסייע לנהג בכביש חשוך, אז לא דופקים חשבון לכלי הרכב שמגיע מהכיוון הנגדי. "שאני אוריד את האורות ולא אראה כלום? אז מה אם אני מסנוור?". זה בערך כיוון המחשבה. כל אחד דואג לעצמו ולרווחתו. כולם רוצים להגיע לעבודה בזמן ובדרך הנוחה ביותר, בלי עיכובים. השאלה היא אם מומלץ גם להגיע בשלום?

להרוג את החיוך

תחשבו על זה רגע. כשאתם נכנסים לבית קפה או למבנה כלשהו שבמפתן הדלת ישנו מאבטח ששואל: "נשק, יש?" כל הנהגים, צריכים לענות: "יש, אבל הוא בחנייה כרגע". רשיון לכלי רכב לא שונה מרשיון לנשק. למעשה יש לנו רשיון להרוג. להרוג את האגו. להרוג את שלוות הנפש. להרוג את החיוך הזה שקמנו איתו בבוקר. והנורא מכל: להרוג בני אדם.

זו אחריות כבדה. קצת מפחיד לחשוב על הדברים בצורה הזו. לחשוב שהכל נתון בידיים שלנו, שומעים את זה כל הזמן כשאנחנו נמצאים מאחורי ההגה. נכון. שזה נשמע כמו קלישאה של אמא פולנייה. קלישאה שנכנסת מאוזן אחת ויוצאת מהשנייה בדיוק באותה הדרך. אבל אולי, רק אולי, כדאי שבאמת נתחיל לחשוב בצורה הזו. ההתנהגות נובעת מהמחשבה, ואני באמת מאמינה שאם נתחיל לחשוב כך, ונבין שכל אחד מאיתנו יכול להרוג, ניקח את עניין ההגה קצת יותר ברצינות. נשלוט בעצמנו ובעצבים שלנו. נבין שאם מישהו לוקח את הזמן שלו ברמזור, לצפור לו זה לא הפיתרון, גם אם אנחנו טיפה ממהרים. כי אחרי הכול, אנחנו תמיד ממהרים, לא?

כל היום שלנו סובב סביב השעון ולוח הזמנים שהקצבנו לעצמנו. אך האם כך מוגדרת איכות חיים? להיות עבד של הזמן? אז אם יגזלו מאיתנו את השניות הספורות האלו בכביש, זה לא נורא. עדיף לחייך, לפתוח את הרדיו וליהנות מהזמן הקצר שיש לנו עם עצמנו. ככה נגיע לעבודה, אמנם באיחור, אבל שלווים ונינוחים. וזה עדיף מלהגיע עצבנים אבל בזמן.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. סתם עצבים מיותרים
טרול! 05.09.2008
 
 
2. אני חושב שזה גם קשור ל...
כביש בראש טוב 11.03.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©