הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המלך שלה
 
מעריצה שרופה של ברי סחרוף, שחיכתה בכיליון עיניים להופעתו הראשונה בקיסריה, לא יכולה להירגע מההתרגשות
מאת עינת לוי | 31.08.2008
 
מה שהתחיל בפקק תנועה ארוך ומתיש, הפסקת חשמל לא מתוכננת שאיימה לבטל את האירוע לו חיכיתי שבועות ארוכים, והמתנה ארוכה ומורטת עצבים, הסתיים בחוויה של שלוש שעות מדושנות עונג שלא יישכחו מזיכרוני בזמן הקרוב. לאחר עשרות שנים על הבמה, סופסוף הגיע הרגע לו מייחל כל זמר בישראל, ברי סחרוף (51) הופיע בפעם הראשונה על הבמה בקיסריה. סחרוף אירח את יהודה פוליקר והפך את ההופעה בעיניי לאירוע הגדול של הקיץ. מתוך מגוון ההופעות שהציע לנו ה"בית הכחול" של "פלאפון" בקיסריה זו הייתה ההופעה המבוקשת והשווה ביותר, שכן כל הכרטיסים נמכרו תוך שבוע ימים בלבד. בעקבות ביקוש בלתי פוסק לכרטיסים שאזלו, נאלצו מארגני האירוע לקיים הופעה נוספת של מלך הרוק הישראלי, שגם במקרה הזה נמכרו כל הכרטיסים.

לא ברור מה יש באמפיתיאטרון הזה בקיסריה שמושך את כולם להגיע אליו, הרי הצפיפות שם היא לא ממש חוויה, אפילו מקום להניח את הרגליים בצורה סטנדרטית שלא מעקמת את עמוד השדרה לשישים מעלות אי שם. אבל כל הכאב והייאוש נשכחו ברגע אחד, הרגע שבו הוא עלה על הבמה וכל האורות כבו. ייחלתי יחד עם קהל של ארבעת אלפים איש לרגע בו הוא יפתח את פיו.

המוסיקה הופסקה והקהל הואר באור מלא. סחרוף ופוליקר
תצלום: רם בורדה

סחרוף עלה לבמה במבט שואל כאילו הוא מופתע לגלות שכל האולם מלא עד אפס מקום, מופתע מכל העיניים שנישאות אליו כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא עולה על במה, מוקסם ממה שהוא רואה כאילו חזה בפלא. הדבר הראשון שבחר לומר או יותר נכון לשיר
, בהגדירו את השיר כשיר הכי מתאים לרגע הזה הוא "אלי, אלי שלא ייגמר לעולם!" ואז כשהוא ממחיש בתנועות יד את פעימות ליבו הלא שגרתיות הוא פצח על הגיטרה בהינף יד ומשם הכול התחיל.

קשה לתאר שלוש שעות בהן כל רגע היה מיוחד אבל אחד מרגעי השיא של ההופעה היה כשסחרוף שר עם פוליקר את "כפיים" ובאחד הפזמונים, בעת שהקהל מחא כפיים לקצב הפזמון הופסקה המוסיקה, הקהל, שהיה על רגליו, הואר באור מלא כשהוא זה שמכתיב את הקצב, והם, סחרוף ופוליקר, הפכו להיות הצופים של המחזה הזה. רגע מרגש היה גם כסחרוף בחר להקדיש את הביצוע של "עוד חוזר הניגון" ליום הולדתו של גלעד שליט. הרגע המצחיק של הערב היה כאשר סחרוף בחר להציג את חברי הלהקה שאיתו ואת התוספת האקוסטית ללהקה, כינור וצ'לו. הבעיה הייתה שהיה מדובר ככל הנראה ביותר מדי אנשים ושמה של נגנית הצ'לו ברח מזיכרונו וגרם לו להסתובב על הבמה בחוסר אונים עד שאחד הנגנים לחש לו באוזן את שמה.

מה שכן הייתי בוחרת לשנות בהופעה הבלתי נשכחת הזאת הם רגעי ההדרן, מי שכבר ביקר בהופעה של סחרוף יודע כי הוא נוהג לבצע שני הדרנים, הראשון הוא הצפוי שכולם מחכים לו והשני הוא למתמידים, אלה שלא רצים החוצה לנצח את הפקקים ואלה שיודעים שיהיה הדרן שני. דווקא ההדרן שמטרתו היא לספק את הרצון לעוד, לאחר שמסתיימת ההופעה לא ענה על צורך זה מכיוון שהיה מוקדש ברובו לאמן כלי ההקשה, זוהר פרסקו, שנתן מופע סולו על תוף מרים. ההדרן השני די ענה על הציפייה, אלא שלדעתי הוא היה צריך להסתיים שני שירים קודם כדי להשאיר טעם של עוד. 

לשאלה למה אנחנו לא זוכים לשמוע על דיסק חדש שלו ענה סחרוף לאחרונה כי זה נובע מהעובדה שהוא מגדיר את עצמו כאיש של הופעות. ואכן לאחר שביקרתי במספר הופעות לא מבוטל של הזמר, מדובר בפרפורמר מספר אחת בישראל. אבל בהופעה כזאת עוד לא הייתי, היה משהו בהתרגשות הבלתי פוסקת של הזמר, שלא טרח להסתיר אותה, שגרם לי להתרגש יחד איתו כאילו לראשונה נתגלה אלי ברי סחרוף הבנאדם, האנושי ולא המלך שעומד על הבמה והקהל סביב סוגד לו.
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אח אח סחרוף...
Roi F 01.09.2008
 
 
2. אחד מרגעי השיא בחיי
yayaya 06.09.2008
 
 
3. אין על ברי
תנובה 22.09.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©