הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תמימות מזויפת
 
איך ייתכן שהקול בתקשורת בסיקור פרשת הילדה רוז הוא אחיד וברור, בלי לשאול אם מוצדק להוציא סכומי עתק על חיפוש גופה, בשעה שהמשטרה בוכה על קיצוצים קשים בתקציבים, והאזרחים בוכים על חוסר תפקודה
מאת ירון קלנר | 03.09.2008
 

הפרשה של הילדה רוז פיזם מכילה את כל האלמנטים של סיפור טוב. זוהי תעלומה בלשית המספרת על רצח ילדה קטנה וחמודה על רקע סיפור משפחתי מוזר, סיפור המדגיש בקווים עבים את הנורמות החברתיות ובעיקר מייצר רוע חדש שאפשר להזדעזע ממנו.

החשיפה הגדולה שמקבל הסיפור הזה באמצעי התקשורת איננה מובנת מאליה. אין ספק שהעלילה המפותלת גורמת לעניין רב, אך אין היא שונה בצורה קיצונית ממקרים מזעזעים אחרים שמתרחשים בישראל לעתים, ושאינם סוחפים אחריהם את ההמונים. הגיבורים האמיתיים של הפרשה אינם רוז ומשפחתה אלא דווקא התקשורת, המשטרה וצרכני התקשורת, שמזינים את הפופוליזם והשאיפה לרייטינג.

כך אותה משטרה שמתלוננת ללא הרף על קיצוצי תקציב ובעיות כוח אדם, הופכת כל אבן לאורך עשרות קילומטרים, ממש כמו בסרטים אמריקאים. כך העיתון של המדינה מקדיש לסיפור "גיליון מיוחד" ולא טורח לאזכר כלל בעמוד הראשי את סיפורים של האחים אברג'יל והסגרתם לארצות הברית. כך גם מצקצק לעצמו האדם הממוצע, רוגז על משפחתה של רוז ומזועזע כולו מהמקרה, בשעה שהשיגיונות הרבים שבישראל לא חודרים כלל את עורו העבה.

בכירים במשטרה הבטיחו "להגיע עד הירח" אם צריך. המפכ"ל דודי כהן
 

רוז נרצחה והאשמים צריכים להיענש, אך הכרחית ככל שתהיה גופתה להרשעתו של הסב, ההתגייסות הטוטאלית למען החיפושים נראית מוגזמת במעט, ומרמזת שאולי דבר אחר מסתתר מאחוריהם. יתכן שבמשטרה מנסים להעלות את רמת האמון בה באמצעים מלאכותיים, ביחסי ציבור, בראיונות של המפכ"ל על רקע החיפושים בירקון, הופעות השר אבי דיכטר לטובת הפריימריס ב"קדימה" ובהכרזות של בכירים על "הגעה עד לירח" במידת הצורך.
התקשורת, מצידה, רוכבת על הגל הזה בהנאה גמורה. יש צורך בהרבה יותר משמץ של ציניות על מנת לקשר בין רציחתה של רוז לבין הטבעתו בים של אלון יהודה בידי אמו והטבעת מיכאל קרוקצ'וב על ידי אמו בגיגית, ולהציע שהמקרים הללו הם בסך הכל חלק מתופעה שרווחת במדינה. סיפורה קורע הלב של הילדה מסופר מכל זווית אפשרית, חשיבותו מועצמת, ובכך זורעת התקשורת בהלה בקרב צרכניה.

הסיקור הרחב הוביל את יו"ר הועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ נדיה חילו, לכנס ישיבה מיוחדת בעניין. אף ח"כ לא הגיע מלבד חילו וזאב אלקין, דבר שגרם לתקשורת לנגן על חוסר האכפתיות של הפוליטיקאים, כאילו עליהם להגיע מיד, ובכך לזנוח את כל חובותיהם האחרות. את הכבוד האבוד של התקשורת הציל ירון לונדון כשתהה מדוע על עניין ספציפי ויחיד זה צריך לקיים דיון דחוף ומיוחד, ומדוע על כל חברי הכנסת להתייצב במהירות. זה לא עניין לכנסת והתקשורת יודעת את זה, אבל בדיוק כמו שזמן החשיפה של פרשת הרצח הוא חסר פרופורציות מטעמי פופולריות, כך מנגחים אמצעי התקשורת את הפוליטיקאים, פעולה ידועה למשיכת רייטינג.

הקול בתקשורת הוא אחיד וברור, אף אחד לא רוצה לתהות על עלות החיפושים, על יעילותם או חשיבותם, ובעיקר לא על ההבדל הצורם בין ההשקעה במי שכבר אי אפשר להציל לבין אלו שעדיין חיים. כך המשטרה וכך התקשורת שאילו הייתה מקדישה כל כך הרבה תשומת לב לנושאים אחרים, יתכן והייתה מניעה את הפוליטיקאים לפעול בהתאם, בדיוק כפי שקרה בעניין זה.

האפשרות לשינוי קיימת, היא בסך הכל נגזרת של הבעת עמדה מעט אמיצה יותר, עמדה פחות מתחסדת שאינה מגלגלת עיניים לשמיים בתמימות מזויפת. הבעיה היא שהרבה יותר קל לכולם להתחבא מאחורי הבון טון בעדריות מוחלטת, להתייחס לפרשה ביראת קודש ולנסות לא להרגיז אף אחד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
5 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אבל אם המשטרה לא הייתה...
טרול! 05.09.2008
 
אז מה אתה אומר בעצם?
ירון קלנר 05.09.2008
 
 
2. ממש לא מזמן
אבי רון 06.09.2008
 
לא כל כך הבנתי
ירון קלנר 06.09.2008
 
הקשר לסמיר קונטאר?
אבי רון 07.09.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©