הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהמצפן מזייף
 
ההיטפלות לדירתו של אהוד ברק היא קטנונית וצדקנית, שהרי השאיפה לעשות כסף מאפיינת היום את מרבית אזרחי המדינה. גם ההשוואה הדמגוגית לצניעותו של בן גוריון מופרכת: היה לו בית גדול בתל אביב במרחק דקה מחוף הים, לא רק צריף דל בשדה בוקר
מאת ירון קלנר | 10.09.2008
 

ההתעסקות הקדחתנית בדירת הפאר של שר הביטחון אהוד ברק אומרת הרבה על השקר אותו אזרחי ישראל מספרים לעצמם. במדינה בה ההצלחה בגדול נוסח החלום האמריקאי הפכה לפסגת שאיפותיו של הרוב, מצפים מהפוליטיקאים הבכירים ביותר שיתנהגו באופן שונה. כלפיהם עולה דרישה חד משמעית. עליהם להתעלם מהרדיפה האובססיבית אחר הרווחים ובכך, למעשה, להיות מורמים מעם.

הדוגמה הטבועה בנו לצניעות הממלכתית של מנהיגי ישראל היא צריפו של בן גוריון בשדה בוקר. זוהי בהחלט דוגמה מצוינת לצניעות ולציונות, אך אין היא מגלה את התמונה המלאה. אם אותם דמגוגים יביטו בשדרות בן גוריון 17 בתל אביב, הם יגלו שראש הממשלה הראשון גר בבית צמוד קרקע גדול וקרוב לים, בשעה שרבבות עולים חיו במעברות מוזנחות וטראומטיות. כמובן שעובדה זו אינה גורעת כלל מתפקודו של בן גוריון כראש הממשלה, אך בכל זאת ראוי לציין כי ההבדל בין ביתו התל אביבי לבין המעברה דומה להבדל בין מגדלי אקירוב לבין דירתו של הישראלי הממוצע.

קל למלא טור על חטאי הנובורישיות, מאשר לבקר את הפוליטיקאים. הצריף בשדה בוקר
 

יתכן שהפער בתפיסת העובדות נובע מהיעדרם אז של אמצעי תקשורת המונים והמוניים. עשרות עיתונאים לא סיקרו את בן גוריון בכל רגע. ולכן, הוא נתפס בזיכרון הקולקטיבי כאדם צנוע ופשוט ואילו ראשי הממשלה האחרונים מוקעים בחוסר פרופורציה על כל חריגה קלה.
ההיטפלות לדירתו של ברק או לסיגרים של ביבי היא קטנונית וצדקנית. השאלה אינה מה הם עושים עם כספם אלא מניין הוא הגיע. שאלה זו נשאלת פחות ופחות עם הזמן, שהרי הרבה יותר קל למלא טור על חטאי הנובורישיות, מאשר לבקר באופן מהותי את התנהלותם של הפוליטיקאים הבכירים. ג'ון מקיין, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, ספג ביקורת מהתקשורת האמריקאית לא על כך שיש בבעלותו שבעה בתים, אלא על כך שהוא לא אמר זאת במפורש. כלומר, אולמרט יכול להיות בעלים של כמה בתים שהוא רוצה, בתנאי שינהג בשקיפות לגביהם.

הבעיה היא שהתנהגות שקופה לא מספיקה בישראל. המנהיגים לא צריכים להיות רק הוגנים וישרים, אלא גם להיות מסוגלים להתעלות על החברה הכללית וערכיה. המנהיג הישראלי צריך להיות מוכשר, כריזמטי, צנוע וצדיק. גם אם ישנם אנשים המחזיקים ברפרטואר תכונות שכזה, הם יחששו להיכנס לפוליטיקה. לא מפאת הפחד מהמערכת הרקובה, אלא מכיוון שהציבור כבר ימצא סיבה לסנוט בהם. בפוליטיקה הישראלית, אפילו סופרמן היה סופג ביקורת הרסנית, הוא הרי לובש תחתונים על המכנסיים.

הקונצנזוס בנוגע להתנהלות הראויה לפוליטיקאים חוצה סקטורים בחברה. מעטים שמים לב לעיוות הנע בין היתממות לצביעות המובנה בציפייה הזו. כפי שהדגים היטב אטילה שומפלבי, הכתב הפוליטי של ynet, אזרחי ישראל רוצים מנהיגים איכותיים שנוסעים במוניות וגרים במלוניות. חיצי הביקורת שהופנו כלפי ח"כ עמיר פרץ היו מלאי לעג, הוא כנראה היה עממי מדי. לאחר שהומלך ברק ותויג כמנהיג הבא של ישראל, חיצי הביקורת שנשלחים אליו הם ארסיים במיוחד. אפילו עיתונאים בכירים לא בוחלים בביקורת לא הוגנת ומגייסים לצידם את הטענה המוזרה שיו"ר מפלגת הפועלים לא יכול לגור בדירת פאר. מפלגת העבודה איננה מפלגת פועלים כבר שנים ארוכות, אך דבר לא יעמוד בדרכה של הביקורת המוסרנית והדמגוגית.

הטענה הבסיסית ביותר היא שפוליטיקאי צריך להוות דוגמה ומופת ומה שמותר לאזרח הפשוט, לפוליטיקאי אסור. מי שיחפש תירוצים לרדוף את השלטון, גם ימצא אותם. בינתיים, האזרח הפשוט ימשיך לחפש דרכים לרמות את מס הכנסה ולהתעשר במהירות, אבל יזדעק כשיתגלה ששר כלשהו רוכש קוניאק איכותי בסיטונות.

אמת היא שצריך להציב רף ערכי מסוים ואמת שלא כל מה שחוקי הוא גם כשר. הבעיה צצה כשבדרך לרדיפה לכיוון היושר, המצפן מזייף.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לדעתי
פ-טרול רגלי 10.09.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©