הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לדהור בקטנוע אל החלום
 
שקט של רצועות חול לבנות ואקזוטיות נשמע כמו אתר תיירותי להמונים, אז זהו, שלא. בדידות מקסימה בסיהנוקוויל
מאת עדי ברקוביץ' | 18.09.2008
 

אילת של הקמבודים. סיהנוקוויל
 
האוטובוס יצא מפנום פן הבירה, עיר הרפאים, ודהר בכבישי הכורכר שהעלו ענני אבק נוראיים. מכיוון שלא היה ממוזג, נאלצנו לפתוח את החלונות. אבל תוך כמה דקות כל הנוסעים החלו להשתעל מכמות האבק. הרגשתי כמו בפתיחת ציר פילדלפי על גבי נגמ"ש: מהמורות, גשרים מאולתרים, תרנגולות וחזירים מתרוצצים בצווחות בצידי הכביש.

כשראיתי מהחלון ילדים חסרי פרוטה מתרחצים במי הנהרות הבוציים הרגשתי צביטה בלב. נזכרתי בסרט שראיתי בגסט האוס כמה ימים קודם, על שדות הקטל המזעזעים, בהם נרצחו שני מיליון קמבודים על ידי– חברי תנועת החמר רוז' בניסיון ליצור חברה ללא מעמדות. תהיתי אם גם כאן, במקומות שאנחנו חולפים על פניהם נרצחו אלפים על לא עוול בכפם.

לבסוף הנהג החנה את האוטובוס בתחנה המרכזית של העיירה הדרומית הנושקת לאוקיינוס השקט, כאשר ברקע נשמעות תשואות הנוסעים המאובקים, שהודו על כך שזכו להגיע בשלום. סיהנוקוויל במונחים ישראלים, היא אילת של הקמבודים. ההבדל היחיד הוא שכמעט ולא נראו כאן תיירים. מאחר שהתאכסנתי בגסט האוס מבודד של מהגר פקיסטני ולא הרגשתי בנוח, החלטתי לעבור לגסט האוס משפחתי וחמים ברחוב המרכזי. הייתי התייר היחיד וזכיתי ביחס חם ואוהב מבעלת המקום ובנותיה, שהיו מעירות אותי מדי בוקר עם ארוחה מפנקת הכוללת חביתות וסלט, קפה חזק ומיץ תפוזים טרי.

לאחר ארוחת הבוקר הייתי מדליק את הקטנוע ונוסע מרחק של 200 מטר בסך הכול, בירידה בין שדות ירוקים וצמחייה פראית. החוף היה מרהיב ביופיו. ים שקט כמו פלטה, עצי דקל מכופפים נפרשים לכל אורך הרצועה הלבנה ובאופק ניצב לו אי גדול ומיותם. הייתי מתיישב על שפת הים כשסביבי מקפצים ילדים ומושכים בשערותי שהפכו ללעג, וילדות שנושאות על ראשיהן סלים עם מגוון פירות אקזוטיים שכנעו אותי בכוח לקנות. כשלא הסכמתי, היינו מתערבים במשחק איקס מיקס דריקס על החול. אם הפסדתי, הייתי מחויב לקנות, אם ניצחתי הייתי זוכה בצמידים עשויים חוטים מיוחדים, שאותם הן היו מכינות במקום, במיוחד בשבילי. אגב, תמיד ניצחתי.

כדורים ועשבים מגולגלים

בצהריים הייתי קופץ באופן קבוע למסעדה ענייה בקרבת מקום ואוכל כריך חזה עוף. במבנה המסעדה שהוא בצורת צריף מעץ במבוק, הקרינו על מסכי הטלוויזיה כדורגל אנגלי, בתנאי שהגנראטור עבד, והמלצר הנמוך לבש חולצה של טוטנהאם. כך העברתי את זמני עד שהייתי יורד לים שוב, מלביש את האוזניות של המיני דיסק, מקשיב לפינק פלויד אל מול השקיעה המרהיבה בגווניה האדומים, כתומים ואפילו סגולים. רוחות קלות ונעימות העבירו בעורי צמרמורות וגרמו לי להתאהב ברגע.
 
לאחר מקלחת צוננת בגסט האוס, הייתי חוזר למסעדה מהצהריים, תמיד לאותה קבלת פנים מחויכת מהמלצר כשאני מזמין שוב כריך. הפעם עם חביתה וסלט ליד. אחרי משחק כדורגל אנגלי נוסף, שוב קפצתי לבר הסמוך, בו התקבצו עשרים התיירים היחידים בעיירה למשחק סנוקר. ברקע התנגן דיסק מרגיע של קפה דל מאר והועברו הרבה דברים בצורה מעגלית: בקבוקים, כדורים, מקלות סנוקר ועשבים מגולגלים. 

כך העברתי שבועיים קסומים ושגרתיים בעיירת החוף הדרומית בקמבודיה. מקום בו הזמן עוצר מלכת והנפש בוערת ללא גבול. עזבתי את המקום ביום קיצי, על גבי מעבורת קטנטנה שבחרטומה התנוסס בגאווה דגל המדינה בצבעים כחולים אדמדמים ומקדשי האנגקור. קרני השמש ריקדו על גלי ים הטורקיז, סנוורו את עיניי והעירו אותי מהחלום. לעולם לא אשכח אותך סיהנוקוויל!

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. או..
רוז 23.09.2008
 
 
2. קמבודיה
אנגקור וואט 26.10.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©