הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שותפה לאירוע היסטורי
 
הופעתו של פול מקרטני בפארק הירקון השאירה אלפי מעריצים עם חיוך על הפנים וזיכרון מתוק של חוויה חד פעמית בניחוח בריטי. סופי אבישי בעננים
מאת סופי אבישי | 26.09.2008
 
שמש צהריים קופחת, חום תל אביבי של 29 מעלות שמרגיש כמו 33. השעה עוד מעט כבר 14:00 ואנחנו - החבר שלי, אימא שלו שחיכתה שנים רבות לרגע הזה ואני - נוסעים להופעה ההיסטורית של פול מקרטני. צריך להספיק למצוא חנייה מהר ולשריין מקום בתור ליד השער. מגרש החנייה של גני יהושע היה שמור למוזמני ה - VIP, שזכו במקומות ישיבה מופרדים מהקהל הפשוט, ובכרטיס כניסה לאוהל שהוקם למען מקרטני, למינגלינג של לפני ההופעה. אנחנו נאלצנו לחפש חנייה חלופית, ליטול את התיקים על הגב ולצעוד כתיירים בקמפינג.

קהל רב עוד לא התאסף בשעה כה מוקדמת. למזלנו, עמדנו בין הראשונים בשער תשע, מחכים שהשעון יראה 17:00 והמחסומים ייפתחו. ברקע יכולנו לשמוע את סר פול עורך חזרת סאונד אחרונה על הבמה. בני המזל בשער שמונה הצליחו להגניב מבט ראשון והריעו בהתרגשות. באיחור של חצי שעה הוסרו המחסומים, ומשניים עשר שערים שונים, שמוקמו ברחבי הדשא, פרץ הקהל בריצה לעבר הבמה. ילדים בני עשר רצו ליד קשישים בני שבעים. לכולם מטרה אחת, לתפוס מקום כמה שיותר קרוב. פרסנו שמיכה והגדרנו את הטריטוריה שלנו מול מרכז הבמה, במרחק של פחות מ-20 מטרים ממנה. עכשיו רק נותרו שלוש שעות לשמור עליה. אנשים נדחפו, התעקשו לעבור קדימה, נדחסו מזיעים, עומדים זה לצד זה. אף אחד לא רוצה לצאת פראייר.

הרחק מאיתנו ניתן היה לראות את המתחמים הסגורים עם כסאות שמורים לאלה שהעזו לשלם 1,500 ₪ לכרטיס. אני בטוחה שמי שישב שם התאכזב בסופו של דבר מההופעה או לפחות לא נהנה ממנה כמו אלפי האנשים על הדשא. הוא פספס את החוויה. איך אפשר לשבת על כיסא מפלסטיק במופע כזה במתחמים מופרדים, רחוקים עשרות ואולי מאות מטרים מהבמה, במקום לקפוץ באקסטזה ולהרים ידיים גבוה אל השמים. מתחם ה - VIP  לא הוקם קרוב יותר, אפילו לא מול הבמה אלא בצד, מופרד. מישהו בקהל העיר בקול "ככה זה אצל פול, הוא אומר תשימו את פשוטי העם לידי ואת העשירים הרחק מאחורה". לפי העובדות בשטח זה בהחלט נשמע נכון.

 

הבס הרטיט את לבבות הקהל
תצלום: יעקב מדינה

השעות עברו לאט, השמש שקעה והחלטנו שזה הזמן ללבוש את החולצות שהכינה אימא של החבר שלי. תמונה של "הביטלס" מודפסת מקדימה והכרטיס להופעה מודפס מאחור. הקהל כבר היה נרגש וחסר מנוחה, כולם הצטופפו כמו סרדינים בקופסה. ואז בדיוק בזמן, מקרטני עלה לבוש בחליפה שחורה מחויטת, כשסיכה בצורת שמש ענודה מעל לוח ליבו. בלי הרבה גינונים פצח בשיר "Hello Goodbye". כולם הריעו, צרחו וקפצו. חלקם החזיקו בראשם כלא מאמינים - זה באמת הוא? אני באמת רואה אותו? הבמה הענקית הייתה מוארת בעשרות פנסים ומאחורי להקת הנגנים התנוסס מרקע גדול ורחב שהקרין תמונות עם אפקטים מעניינים בכל שיר. בצדדים הוקמו שני מסכים גבוהים, לאפשר גם לים האנשים שמאחורינו לראות ולא רק לשמוע. הסאונד היה מדהים, והבס הרטיט את לבבות הקהל.

"שלום תל אביב" אמר מקרטני בעברית עם מבטא אנגלי כבד "שנה טובה, אהלן". הקהל יצא מגדרו. "אני אדבר גם קצת באנגלית" הוסיף. חוש ההומור האנגלי האופייני לו ניכר לאורך ההופעה. הוא הקפיץ את הקהל עם "Drive My Car" וציין ש"הערב אנחנו הולכים ליהנות". מקרטני החליף גיטרה חשמלית אחת באחרת, ממנדולינה ב"Dance Tonight" עבר  לגיטרת יוקללה ב"Something" ובאמצע גם קרע את הפסנתר.

לאחר שקפצנו ורקדנו, הגיע הזמן להתרגש. מקרטני הסיר את הז'קט וחשף חולצה בצבע ורוד ושלייקס עליהם ענודה סיכה בצורת שמש נוספת. "השיר הזה מוקדש ללינדה" אמר בעברית וניגש אל הפסנתר לבצע את "My Love". הקהל פלט אנחת התרגשות ומחא כפיים. "תעשו אהבה" מסר בסוף "לא עכשיו!" מיהר להוסיף בפנים רציניות וכולם צחקו. הוא המשיך לרגש עם "The Long And Winding Road". "אני וג'ורג' (הריסון) היינו מנגנים ביחד בליברפול עוד כשהיינו ילדים, וניסינו כל מיני צלילים של מוסיקה קלאסית" סיפר מקרטני, ואלתר סונטה של באך על הגיטרה האקוסטית "עד שזה יצא" וביצע את "Black Bird".

 

החליף גיטרה חשמלית אחת באחרת ובאמצע גם קרע את הפסנתר. פול מקרטני
תצלום: יעקב מדינה

לא רק לאשתו המנוחה, לינדה מקרטני, הקדיש סר פול שיר. לזכרו של ג'ורג' הריסון ביצע את "Something" ובשביל ג'ון לנון את אחד השירים האהודים והמדהימים ביותר של "הביטלס"- "A Day in a Life" אותו חיבר ל"Give Peace a Chance" כשהקהל מלווה אותו בשירה.

שיא הערב, לפי דעת הרוב, היה בביצוע השיר "Live And Let Die", תמרות עשן וזיקוקים נורו לשמיים, כשהפסנתר כמעט קורס תחת הלמות ידיו החזקות של מקרטני. הקהל מחא כפיים גבוה באוויר והשתולל מרוב אושר וסיפוק. אחרי הזיקוקים באו הדמעות. המלודיה הכנסייתית כמעט של "Let It Be" לוותה בתמונות של נרות בוערים על המרקע. "תשירו איתי" הורה מקרטני שוב בעברית "אהלן ג'וד" והקהל הצטרף לדואט ארוך ומהפנט של "Hey Jude".

להרגיש בלונדון


מקרטני סינן שנה טובה וירד מהבמה, הקהל המשיך לשיר ולקרוא לו לשוב. אחרי שתי דקות חזרו הנגנים לבמה וכולם הריעו. התחלנו לרקוד ולמחוא כפיים שוב לצלילי "Get Back" ו"I Saw Her Standing There". מקרטני ירד מהבמה בפעם השנייה. הקהל לא הרפה "פול מקרטני! פול מקרטני!" צעקנו יחד כמקהלה, במשקל הקריאות המוכרות "היידה ביבי!". מקרטני עלה להדרן שני וריגש שוב עם הלהיט "Yesterday". הוא הודה לצוות ההפקה וללהקה שליוותה אותו וסיים עם "'Sg. Peppers".

"עכשיו אתם צריכים ללכת הביתה" אמר לקהל. "לא", ענינו כולם במקהלה. "טוב, אל תלכו הביתה, אנחנו צריכים ללכת הביתה", "לא" קרא הקהל שוב. "אנחנו צריכים לישון" התחנן מקרטני, הקהל סירב לסיים את הערב. "לילה טוב, שנה טובה... שלום תל אביב" הוא נפרד מאיתנו. קונפטי נורה באוויר והציף את הקהל. כולם הריעו, ומקרטני ניצל את ההזדמנות להיעלם.

אין ספק שהמופע היה שווה כל אגורה. ההפקה הייתה מדהימה, עם תנאים של להיות בארץ ולהרגיש בלונדון. לא פלא שמקרטני הוא המוסיקאי העשיר בעולם, בגילו המופלג, 66, הוא עדיין יודע להרים מופע מושקע שמתאים לכל גיל. אבות ובנים, סבתות ונכדים, כולם שרו, קפצו ונהנו מהופעה של מוסיקה על זמנית. איזה כיף להיות חלק מההיסטוריה!
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©