הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לגעת בירח
 
הופעתם של הצמד "אייר" בהאנגר 11 הייתה אלגנטית וסוריאליסטית. רוני לוין מספר על חוויה כה מרעננת שהשאירה אותו צמא לעוד אוויר
מאת רוני לוין | 04.10.2008
 

"רוצה למכור לנו כרטיס במחיר מופקע?" ניסו להלהיב אותי שלושה צעירים נואשים, שראו אותי צועד עם המעטפה הלבנה בדרכי חזרה מהקופה. "לא תודה", השבתי בקרירות, והמשכתי לכניסה הראשית, חולף על פני בחור ממושקף עם פרצוף מתחנן שהרים שלט: "חייב כרטיס". אחריו כבר נופפו לי במזומנים מול העיניים, מה שגרם לי להרהר. אז פשוט ברחתי פנימה.

ההאנגר התמלא באנשים ובאווירה של חו"ל. שעת ההתחלה של ההופעה לא הייתה רשומה על הכרטיס, אז נאלצתי פשוט להמתין ולשתות את הבירה לאט. בשעה 10:40 בדיוק, זכו 3,000 הצופים לראות את הצמד עולה בנינוחות על הבמה, ללא זמרת ליווי ובתוספת מתופף, לבושים בבגדים ותסרוקות צרפתיים. ז'אן בנואה דאנקל על הקלידים וניקולא גודין בחזית הבמה על המיתר. שוב באותה נינוחות ורוגע, ממש כמו המוסיקה שלהם, הם החלו לנגן את "Radian" מתוך "10,000 Hz Legend", הפחות מוערך מבין אלבומיהם.

מי שציפה אתמול שאייר יגיעו ויפוצצו את ההאנגר באנרגיות (והבנתי שהיו כמה כאלה), לא הגיע להופעה הנכונה. אייר נתנו אתמול בדיוק מה שהיה מצופה שיתנו - הופעה מינימליסטית וקומפקטית שהצליחה להעביר את אווירת הצ'יל-אאוט שכל כך מזוהה עמם. ייתכן וההאנגר עצמו הטעה את הצופים שרגילים לראות שם אמנים מיוזעים שמתלכלכים על הבמה, ולא צמד איסטניסי צרפתי שמתנהל בריחוק ואלגנטיות. אולם לאור הביקוש הרב לכרטיסים, הבחירה בהאנגר הייתה ראויה ואפילו הסאונד במקום, שבדרך כלל מאכזב, היה נקי ואיפשר לבס לחדור היטב לנשמה.

הצלילים השמימיים והקרירים איפשרו את הריחוף הקבוע בחלל
 

אם כבר להתלונן, אז בעיקר על העובדה שאייר לא צירפו זמרת (וכל זמרת עם קול אפלולי הייתה מתקבלת בברכה) והעדיפו לשיר בעצמם. במקומות מסוימים, כמו בשיר  "Sexy Boy"  הפיתרון היה לשיר בקול גבוה ובמבטא צרפתי כבד, תוצאה אשר העלתה חיוך קל בזווית הפה. במקומות אחרים, כמו ב- "Playground Love", לא הייתה שירה בכלל וזה היה חסר.

מלבד הטרוניות הקטנות והבלתי מזיקות הללו, שאר ההופעה הייתה נהדרת. הצלילים השמימיים והקרירים של אייר איפשרו את הריחוף הקבוע בחלל. השילוב של המוסיקה השברירית עם האורות הצבעוניים שפילחו את חלל האולם, יצר מתכון סוריאליסטי נהדר שמהפנט וחודר לנשמה בו זמנית. שני הגאונים הצרפתיים הם אולי לא פרפורמרים גדולים, אבל עם מוסיקה כזאת זה לא באמת משנה.          

"Thank you very much, you are very nice" קרא גודין אל הקהל המשולהב אחרי שביצעו את "Venus". כן, גם בדיבור "אייר" ממעיטים, פה "thank you", שם "merci beaucoup" וישר לשיר הבא. אחרי שעה בדיוק, ההופעה הרשמית נגמרה. את ההדרן הם סיימו עם "La Femm D'Argent", השיר שפותח את "Moon Safari" המופתי וההרגשה הייתה שכבר ניתן לגעת בירח. בדיוק אז, בשיאה של ההופעה, השתחווה הצמד בפעם השנייה, וירד מהבמה משאיר את הקהל צמא לעוד קצת אוויר. בזווית העין קלטתי לפתע את הבחור עם ה"חייב כרטיס" מהכניסה עומד ומריע, כנראה שהוא ידע מה הוא עושה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. איך פספסתי את ההופעה שלהם!!
עומר 06.10.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©