הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צלחת בטעם של פעם
 
אם לא די בכל המוצרים הנוסטלגיים שמנסים למכור את ארץ ישראל הישנה והטובה, הנה שלוש אופציות לבילוי במסעדות שיביאו תחושה קלה של דה ז'ה וו
מאת נתאלי פרחי | 11.10.2008
 

קשה לדעת אם הנוסטלגיה והגעגועים לימים של פעם הם שמזינים את גל מוצרי ה"חזרה אל העבר" התוקף אותנו לאחרונה, או אולי זה דווקא הפוך ושטף המוצרים, האירועים והמקומות שהגדירו עצמם כנוסטלגיים, הם שיוצרים אצלנו אותה צביטה בלב והתרפקות על ימים שחלפו מזמן. ואולי זה רק טרנד שקשור לחגיגות השישים למדינה. מה קדם למה ומדוע אנחנו כל כך מתגאים באותם רגשות אסקפיסטיים שהוגדרו לראשונה בשנת 1688 כמחלת נפש של אדם המשתוקק לחזור אל ארץ מולדתו?

התשובה היא כנראה שטבע האדם להתגעגע לימי ילדותו, שתמיד במבט לאחור נראים טובים ועליזים יותר מכל מציאות בהווה. ולכן, אין פלא שגם את הרגשות הללו, שכבר מזמן לא נחשבים למחלה, בחרנו למסחר ולהדביק עליהם תג מחיר, כיאה למדינתנו המערבית והקפיטליסטית.

מתברר שנוסטלגיה אפשר למכור לא רק בצורת ביגוד, מוסיקה, משחקי מחשב או צעצועים. אפשר גם בצורת אווירה. כך לפחות מנסים בכמה וכמה בתי קפה ומסעדות. אותם מקומות מבטיחים אווירה של פעם עם המזון של היום. מסע אל העבר וחזרה אל העתיד בשעה אחת וכל זה, בעלות של ארוחת צהריים.

אווירה של פעם בעלות של ארוחת צהריים. 'כסית'
 

אחד כזה הוא בית הקפה "פורמן" שכולו מחווה לתל אביב של פעם. החל מצילומים רבים של העיר הצעירה בשחור-לבן המעטרים את הקירות ועד לשירים ישראלים נוסטלגיים המתנגנים ברקע. גם העיצוב הפשוט והנקי וגם התפריט הישראלי והלא מתחכם נועדו להעניק ליושבים בבית הקפה תחושת קלה של דה ז'ה וו. הגימיק של "פורמן" הוא טקסי קבלת שבת נוסטלגיים הנערכים במקום בימי שישי בצהריים.

עוד מסעדה תל אביבית ברוח נוסטלגיה מקומית היא "הישראלית". גם היא מקושטת כולה בדגלי המולדת, ואת קירותיה מעטרות כרזות ישנות משנותיה הראשונות של המדינה. הגימיק של ה"ישראלית" הוא קולו של דוד בן-גוריון הנשמע "מכריז בזאת על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל" בין השירים הישראליים המתנגנים ברקע. התפריט מורכב, כצפוי, ממיטב המסורת של המטבח הישראלי דהיינו, בשרים על האש ובשביל הנוסטלגיה יש גזוז של פעם במגוון טעמים.

מסעדה נוספת על טהרת העבר הקולקטיבי נמצאת דווקא בנתניה: מסעדת "עב בשר". למרות מיקומה באזור תעשייה, היא מקנה תחושה של חזרה בזמן לימי הזוהר של הקיבוץ שלפני ההפרטה והתפוררות התנועה הקיבוצית. תמונות שחור-לבן של ילדות קיבוצניקית מסורתית על הטרקטור ובבית הילדים מעטרות את קירות המסעדה וגם את התפריט המעוצב כאלבום תמונות. רדיו עתיק ניצב על מדף מלא ספרים וכל אלו מקנים למקום תחושה ביתית נעימה. חבל רק שהבשר מגיע מאורוגוואי.

לא ברור כמה סועדים באמת מגיעים למסעדות ולבתי קפה "מוכרי נוסטלגיה" שכאלו בגלל הערך הנוסטלגי של המקום ולא בגלל האוכל. אבל מכל סיבה שלא תהיה, אי אפשר לעמוד בפני העיצוב והאווירה, ואי אפשר שלא לשקוע בהרהורים על כך שעל אף הפשטות ולמרות הנאיביות, אולי באמת היה כאן פעם הרבה יותר שמח.

הגעגועים לתרבות בתי הקפה התל אביבית של שנות העשרים והשלושים קיימים כל כך הרבה זמן, כנראה בשל העובדה שהבנו ששום דור לא יוכל לשחזר את אותם ימים. הסיפורים המיתולוגיים על בתי הקפה "כסית", "עטרה", "נגה" ואחרים, שבהם נהגו להתקבץ בורגני תל אביב הצעירה, רק מעוררים תקוות שווא שאולי גם אנחנו נזכה להתבונן בקנאה באמנים גדולים בני דורנו הנפגשים בבתי הקפה או במסעדה השכונתיים ומחליפים הגיגים ברומו של עולם ממש כמו ביאליק, אלתרמן ואלכסנדר פן. הימים האלו כנראה לא יגיעו בקרוב, לכן כל מה שנותר לנו בינתיים הוא להסתפק רק באווירת הנוסטלגיה.


כתובות:
בית קפה "פורמן"| בן יהודה 7, פינת אידלסון ,תל אביב
מסעדת "הישראלית" | האנגר 21, נמל תל אביב
מסעדת "עב בשר" | המחשב 1, אזור התעשייה פולג, נתניה

עוד טורים בפרויקט נוסטלגיה

חוויה מוסיקלית אבודה
מה? רע?
גלידה וסרט
עליבות מפורכסת

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. בשר, בשר, בשר
דון אלברטו 19.10.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©