הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עליבות מפורכסת
 
כיכר דיזנגוף הייתה בעבר מקום הומה אדם והפסל במרכזה נחשב לפלא. היום נותר רק זיכרון חיוור
מאת צחי סרפיאן | 12.10.2008
 


 
 

ערב. הכיכר שהייתה מלאה בילדים ועוברי אורח נעזבה לעצמה. זוהי אותה
 הכיכר שנבנתה  בינואר של שנת 1938. פעם הייתה היא למרכז העניינים
והיום היא עוד עניין שצריך לטפל ולשפץ. ובכל זאת, בזמן שהעלטה כיסתה
את העיר, מצא לו איש אחד זמן לחטב את שרירי הבטן שלו. הוא נשכב על
הספסל ומניע את גופו קדימה בקצב אחיד.

 
 

ביולי 1986 הוצב בכיכר הפסל הקינטי של יעקב אגם. הפסל הפולט אש
ומים בו זמנית היה לפלא באותה עת. יעקב אגם אמר על יצירתו: "ביצירה
זו, פסל אש ומים, שילבתי את היסודות הללו, מבחינתי, שילוב זה מקביל
 לתפיסת המציאות היהודית שההתהוות היא מעבר לנראה ולנתפס
ומתרחשת בעת ובעונה אחת במכלול פעילויות שונות שאין להבינן
ולמצותן ביחידת זמן אחת".

 
 

בוקר. במרכזה של הכיכר המקורית הייתה בריכת מים ומזרקה. בלילות
שבת ובמוצאי השבתות, הוארה המזרקה באורות צבעוניים: צהוב, ירוק,
כחול ואדום. בשעות היום נתמלאה הכיכר בילדים ומבוגרים שנהנו לטייל
בשביליה בין ערוגות הפרחים, לנוח על הספסלים בצל העצים או לרכוב באופנים.

 
 

זוג שעבר במקום נעצר. לדקות ארוכות החליפו מבטים. נראה היה כי
הם מתקשים להיפרד. נוכחות האנשים בכיכר לא הפריעה להם להמשיך
 לחבק ולנשק זה את זו. מרחוק הייתה זו עדות אילמת לכך שלא
 יתראו לזמן רב.

 
 

עוד סיבוב אחרון ודי, ביקש הילד מאביו והאופנים שוב נוסעים סביב
המזרקה הגדולה. הילדים צוחקים ושמחים. עוד סיבוב אחרון ודי ואני
מסתובב ומשאיר מאחורי רגעים יפים שקלטה המצלמה. געגועים לזמן
 שעמד מלכת. רגעים מכיכר שהייתה לאגדה.

עוד טורים בפרויקט נוסטלגיה

צלחת בטעם של פעם
חוויה מוסיקלית אבודה
גלידה וסרט
מה?רע?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©