הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גלידה וסרט
 
רוני לוין נזכר בתקופת ילדותו כשקולנוע שרון המפואר במיוחד נחשב לבילוי האולטימטיבי בנתניה. היום הבניין משמש מקלט לחסרי בית, נרקומנים ויונים
מאת רוני לוין | 14.10.2008
 

בלב העיר נתניה שוכן לו מונומנט עצום מימדים כאבן שאין לה הופכין, פיל לבן שירד מנכסיו. בכל עיר יש מבנה כזה, בית רפאים עמוס בגעגועיהם של התושבים. בנתניה, מדובר בקולנוע שרון, הקולנוע המפואר ביותר בתולדות מדינת ישראל. למי שחושב שהקביעה מופרזת, שפשוט ימשיך לקרוא.

בית הקולנוע נבנה בשנת 1951 על ידי המהנדס חיים פנכל והאדריכל סם ברקאי בסגנון הבאוהאוס. הוא הכיל 1,300 מקומות ישיבה (לצורך השוואה, האולם הגדול ביותר בסינמה סיטי מכיל 314) שהתחלקו בין האולם המרכזי והיציע שמעליו. בחזית האולם הוצבה בימה ענקית להצגות ולמופעי תרבות, בקדמתה הוקם תא מיוחד לתזמורת. מאחורי הקלעים שכנו חדרי האיפור והתלבושות. האולם היה כה מפואר, משוכלל ורפרזנטטיבי, שיש הטוענים כי הוא הקדים בהרבה את זמנו. הוא היה הרבה יותר ממה שהעיר הזדקקה לו והרבה יותר ממה שהתושבים היו רגילים אליו באותה תקופה. אין פלא שכל מי שהופיע בו גמר את ההלל על ציודו ושכלוליו.

למבנה המפואר היה תפקיד חשוב בעיצובה של העיר כמרכז בילוי לצעירים בערבי שישי ושבת. בתקופה בה סרט וגלידה נחשבו לבילוי האולטימטיבי, קולנוע שרון היה מוקד התרחשות, אבן שואבת לכל מי שרצה לצאת ולבלות, ההצגה הטובה ביותר בעיר. הקולנוע היה המקום בו נרקמו אהבות ראשונות, ילדים התגנבו כדי לתפוס הצגות יומיות, ונערים גיבשו תפיסות עולם בהתאם לכוכבים אותם העריצו.

המקום בו נרקמו אהבות ראשונות וילדים התגנבו . קולנוע שרון, 1951
 

אלו היו ימים בהם לבית הקולנוע היה כוח וקסם. הליכה לקולנוע הייתה מלווה בשמחה טקסית, מקום של בריחה לאלו שהופנטו על ידי הסרטים. תמיד היה קסם מסוים המקושר עם הפעולה הפשוטה של הקרנת סרט על מסך, תחושה של יראת כבוד כאשר קרן האור המהבהבת מתחילה לפעול. היה בכוחו של הסרט להאיר יום עגמומי ולהעלות חיוך על השפתיים הכי אומללות. אנשים הגיעו כדי להישאב ולהיסחף, והסרט היה מספיק ריאליסטי כדי לגרום לנו להאמין בו.

במהלך המסע בזמן, לעבר קולנוע שרון, ביקשתי לדעת מה חושבים התושבים על אותו מבנה אנכרוניסטי, ולא יכולתי להתעלם מתופעה שחזרה בעקביות אצל כולם. עיניהם נצצו ופניהם הוארו כאשר השם התגלגל בשפתיהם. כאשר ניסיתי לחשוב מדוע, ההשערה הראשונה הייתה שהקולנוע מעלה זיכרונות מתקופת הילדות וההתבגרות. הוא מזכיר להם את התשוקה העמוקה שנעדרת מחייהם, את הרומנטיקה והנאיביות שאפיינה כל כך את הנוער של פעם, ואת הידיעה המתוקה שהעתיד עוד לפניך. אם הקשר העמוק ביותר של האדם הוא עם הזיכרונות שלו, קולנוע שרון מאפשר להם לחיות את ילדותם מחדש, דרכו.

הזיכרון הפרטי שלי מהקולנוע התרחש ביום שבת חורפי בשנת 1985, הייתי בן ארבע ודרשתי בתוקף מאמא שלי שתחלץ אותי מהאולם הגדול והחשוך, אחרי שהציידים חיסלו באכזריות את אמא של במבי. בגיל מאוחר יותר, הצטערתי שלא ניצלתי כראוי את החוויה היחידה שאני אי פעם אזכור מקולנוע שרון. אז החלטתי, אחרי 23 שנה, לערוך לעצמי חוויה מתקנת, ולחזור אל המקום שכולם רוצים לשוב אליו ואני ברחתי ממנו.
 

הופתעתי לראות בחורה צעירה בפתח, ואז ראיתי את המזרון שלה. האולם
תצלום: ליאור אושרי

הבניין היה חשוך ואפל, ורק אלומות האור הצרות שצנחו מהחלונות הגבוהים אפשרו לי מבט כולל. החלל היה שחור ופחמי, ונראה כאילו שריפה פקדה אותו לא מזמן. את פני קיבלו ערמות של אשפה, רפש וסחי מהולים בריח של טחב וצחנה. לשלשת ונוצות, גזרי עיתונים ישנים, כרזות קרועות ושלטים שבורים היו פזורים בכל עבר. מעלי חגו עשרות יונים שהפכו את המבנה למדמנה אורבנית עקובה מפסולת אין סופית.

אך למרות כל ההרס והחורבן, עדיין לא נס לחו של המבנה. הפאר וההדר שכה אפיינו אותו עדיין בני קיימא, ובדמיוני, כאשר ניסיתי להסיר את מעטה הטינופת, מצאת את המקום כמעט יפה מלהכיל. העמודים הארוכים והמעוגלים בחלל הלובי, החלון המפואר בין הקומה הראשונה לשנייה וכמובן גודלו העצום של היציע והאולם המרכזי שנשקף ממנו גרמו לי תחושה של צער על הטראומה שהמקום עבר. התחושה התחזקה כאשר במהלך השיטוטים הופתעתי לראות בחורה צעירה עומדת ליד פתח הכניסה, רציתי לשאול אותה אם גם היא באה לבקר במקום ואז ראיתי את המזרון שלה.

קולנוע שרון סגר את שעריו ב-1985, 34 שנים אחרי שנפתח בקול תרועה. מאז ועד היום הוא משמש מקום מסתור לחסרי בית שיכורים ולנרקומנים. בכל אותם שנים מתנהלת מחלוקת לגבי עתידו של המבנה בין העירייה למשפחת לנדא, הבעלים הפרטיים והאפאתיים של הנכס העירוני. מיותר לציין שהריסתו תהיה טראומה מכוננת לעיר ולתושבים דווקא בעידן שרואה את הצורך בשימור, והתפתחות החשיבה שבה מתייחסים לעבר הרבה יותר. בתל אביב כבר הבינו ודורשים מכל קבלן שמקבל היתר לבנות עוד גורד שחקים במרכז העיר, לשפץ מבנה ישן בתמורה. מתי זה יביא גם כאן לשינוי?

לא חסרים שימושים שניתן לעשות במבנה: סינמטק, מרכז תרבות עירוני, מוזיאון לתולדות הקולנוע, וביום מן הימים אולי אפילו קולנוע רגיל. זה מדהים לראות איך הגלגל תמיד מסתובב, את קולנוע שרון חיסלו בתי הקולנוע בקניונים העירוניים, היום אותם בתי קולנוע נסגרים חדשות לבקרים בעקבות הקמתם של קניוני הסרטים וקומפלקס הבידור שהם מציעים. בעתיד כנראה יימאס לאנשים גם מזה, ואז אולי נזכה לעידן אפוקליפטי, בו כולם יחזרו לראות סרטים בבתי הקולנוע הגדולים, כאלה בדיוק כמו קולנוע שרון.

עוד טורים בפרויקט נוסטלגיה

צלחת בטעם של פעם
מה? רע?
חוויה מוסיקלית אבודה
עליבות מפורכסת

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
10 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. חזק.
גבי 18.10.2008
 
brings back memories
Anat Davidi 19.10.2008
 
 
2. קולנוע שרון
מיכל בן דוד 19.10.2008
 
 
3. זכרון ילדות שלי
ענת בלומשטיין 19.10.2008
 
 
4. I am too missing the old days...
Ran 20.10.2008
 
 
5. קולנוע שרון ו... מנחם בגין
יגאל יהב 20.10.2008
 
 
6. מרגש
גלי 20.10.2008
 
 
7. לחדש ימיו כקדם
אביבה 30.10.2008
 
 
8. היתה שם שריפה רצינית ב1999
בנימין משה 28.01.2009
 
 
9. ביטוי מושלם לנוסטלגיה מרגשת וקצת עצובה
דן קמר(קשיש בן 60) 10.11.2009
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©