הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גיבור עם גיטרה
 
טל עמיר חזרה מוקסמת מההופעה של גבע אלון, שבא לביקור לאחר שנה של מסע הופעות מוצלח בארה"ב
מאת טל עמיר | 04.11.2008
 

לוק רוקיסטי ופסיכודלי. גבע אלון
 
בדיוק לפני שנה הצטופפו ב"צוזאמן", פאב קטן בדרום תל-אביב מספר מצומצם של אנשים, כשאת המקום אופף עשן סיגריות ואין בו טיפת אוויר. אך כשהמוסיקה של גבע אלון החלה להתנגן ברקע, כל המחנק נשכח, והכל הפך נינוח ואופטימי יותר. כבר אז היה מדהים לראות איך ישראלי, אחד משלנו, משלב בין הבלוז לקאנטרי ולפולק, כותב ושר באנגלית, ומצליח להידמות כל כך לניל יאנג. אך עוד לפני שהספקנו לעכל, התעופף לו אלון למסע הופעות ברחבי ארה"ב, במהלכו הצליח להרשים את פול וולר, שהזמין אותו לחמם בטור האמריקאי.

לאחר קצת יותר משנה בה המתין קהל המעריצים בארץ, מכונסים בצורה מסודרת באולם האינטימי של "המעבדה" בירושלים, סוף סוף הגיע הרגע. כשהוא עומד לבד על הבמה, שר כמעט ללא מבטא וממלא את החלל בצלילים שחודרים לעצמות, נדמה שאלון רוקם עם הקהל מערכת יחסים. הוא יוצר הרגשה של משהו חזק בינו לבין השירים שלו ואנחנו מקשיבים, מנסים להבין, ושוקעים אל תוך המוסיקה.

אי אפשר שלא להישבות בקסם. עם הלוק הרוקיסטי והפסיכודליות המאפיינת אותו, משלב אלון בייחודיות את סגנונותיהם של בוב דילן, ניל יאנג ואליוט סמית' כשהוא לא מפחית לרגע ברמת הנגינה המוכשרת שסוחפת לתוך שיריו. הקואורדינציה שלו פנומנלית, החלפת המפוחיות העקבית, והשליטה המוחלטת באצבעותיו על המיתרים מצליחים להישאר ברקע בדיוק במינון הנכון. יש בו אנרגיות בבחור, מעין גיבור גיטרה שגורם לך לתהות מה הדרך שעבר ומאיפה מגיע הכישרון הזה.

אלון במקור הוא קיבוצניק ממעברות, שהיה סולן בלהקת "Flying baby" איתה יצא לנגן ברחבי אמריקה, עד שהחל את דרכו העצמאית עם האלבום המאוד מרשים "Days of hunger" הרבה בזכות הרקע המוסיקלי שלו הנודד בין הסיקסטיס, הסבנטיז והאייטיס. לפני שנה הוא הקליט את אלבום ההמשך "The wall of sound" שהתגלה כטוב יותר, במיוחד כשניגן את שיר הנושא ואת Rosemary's Eyes. בין רגע הופכת הגיטרה האקוסטית של אלון לגיטרה חשמלית. כמעט מבלי שנבחין, הוא משלב אפקטים כמו Distortion (עיוות) Delay (עיכוב) ו-Reverb (הד) ויוצר נפח צלילים של להקה שלמה. כשהקהל מריע בהערצה, הוא ממשיך היישר לשיר הבא ורק מוסיף מילת תודה אחת או שתיים. אף אחד לא ייקח ממנו את האופי הקיבוצניקי שלו, הוא צנוע ואוהב את מה שהוא עושה, פשוט כיף להיסחף לעולם שלו.

הדרן מבחינתו הוא חלק אינטגרלי מההופעה, ולכן הוא נוהג לפנק בשניים או לפחות באחד ארוך כפליים. גם לפני שנה בתל-אביב וגם הפעם בירושלים בחר לנגן את השיר "keep on rocking in the free world" של ניל יאנג, כשהוא נהנה מכל אקורד בשיר. השיפור שעבר מאז אותה הופעה קטנה ב"צוזאמן" כמעט בלתי נתפס ומעורר מחשבה: לאיזה עוצמות הוא יכול להגיע בשנה הבאה, וכמה רגוע יכול להיות האמרגן שלו. הפעם הוא מעז להשתולל, עושה הכל ובגדול, בטוח במה שהוא יודע לעשות כל כך טוב. אין ספק שחוג ההעשרה שבחר אלון בגיל 13 היה הצעד הנכון, בשבילו ובשבילנו, מה שהבחור הזה יכול לעשות עם גיטרה אחת פשוט עוצר נשימה. ההתמדה והחריצות שלו מביאות עימן ניחוח חדש וסגנון ייחודי לתרבות המוסיקה בארץ. אפילו הטרנד הגלגל"צי המצליח שלו,"Modern Love" של דיויד בואי, לא נשמע כמו כל האחרים במצעד.

חייבים להיות שם כדי להבין. ההופעה הבאה והאחרונה: יום ראשון 9/11/08 "בנקס", לינקולן 13 תל אביב, 22:00.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תודה, נהנתי לקרוא, באמת שהיה מדהים.
זיווה 05.11.2008
 
 
2. עדכון
Tal 10.11.2008
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©