הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהצביעות חוגגת
 
יגאל עמיר הרוויח בגדול - הוא רצה שיתעסקו בו, שידונו במעשיו, ואנחנו הטפשים נענינו - כולנו עסוקים בכך כבר כמה ימים
מאת ערן רז | 04.11.2008
 
המחשבה על שידור ראיון עם רוצחו של ראש הממשלה, יגאל עמיר העלתה שאלה מוסרית קשה: "האם קולו ראוי בכלל להישמע?". יפי הנפש משני צידי המתרס מיהרו להגיב בשלל טיעונים, אבל כולם פספסו בענק, פשוט משום שבעצם העלאת השאלה הם נותנים לגיטימציה לעסוק בנושא, ובכך ניטלת החשיבות מהשאלה שכן בכל מקרה עמיר הצליח לעלות מחדש לסדר היום הציבורי כפי שרצה.

על פניו, התשובה לשאלה המוסרית פשוטה. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרון ברק, התבטא בשנת 1996, בפתיחת כלא צלמון, בדבר זכויותיהם של האסירים והתייחס לנקודה חשובה. מרגע שאסיר נכנס לבית הסוהר נשללות ממנו זכויותיו האזרחיות (כמו זכות ההצבעה) אבל זכויותיו כאדם נותרות בעינן. לכן זכאי עמיר לחופש ביטוי, ולפיכך הוא יכול להתראיין כאוות נפשו. שירות בתי הסוהר שהחמיר את תנאיו משום שלא תיאם איתם את ראיונותיו למהדורות החדשות בטלוויזיה פעל במקרה זה בצורה לא מוסרית, אבל מי יעז לקום ולהגן על אויב המדינה מספר אחת?

הפחד בערוץ מחרם צופים הוביל לפסילת שידור הראיון. עופר שלח ורביב דרוקר
 

למרות שנדמה שהיא סבוכה, השאלה האמיתית היא אם אמצעי התקשורת היו צריכים בכלל לפרסם ראיון איתו. זה מזכיר לי סיפור על זונה שהכרתי, שהייתה בחורה טובה בסך הכל, ופעם העזתי ושאלתי אותה מדוע בחרה במקצוע שכזה? היא ענתה שברגע שיש ביקוש לזנות, מישהו צריך להרוויח עליו. המשל הזה מציג את הערוצים המסחריים כזונות ואותנו כלקוחותיה. הם חפים מכל אחריות חברתית ויש להם מטרה אחת ויחידה: בידור וסיפוק יצרי מציצנות בסיסיים הקיימים אצל כל אחד מאיתנו. כאשר הם עורכים ראיון עם ה"נמסיס" של מדינת ישראל ואנו מצפים לו בשקיקה, אין כאן דבר שלילי, אלא פשוט כניעה ליצר בסיסי (שיכול להיתפס כדבר שלילי לכשעצמו). כאשר מספקים לנו את היצר הזה הם עושים את עבודתם נאמנה ולכן עצם הקיום והשידור של הראיון הוא לגיטימי לחלוטין.

כאן יכולים הגולשים להעלות נגדי שני טיעונים מרכזיים: האחד, בראיון שכזה יש פגיעה ברגשות הציבור והסתה לפשע. השני, בעצם השמעת קולו של עמיר ישנה לגיטימציה מסוימת למעשיו, (טיעון אווילי לחלוטין, ותיכף אפרט) או כפי שהגדיר זאת רביב דרוקר בבלוג שלו "מדרון חלקלק בדרך לשחרורו". אך האם דבריו אכן יפגעו ברגשות הציבור? התשובה היא חד משמעית לא. לנופף ב"רגשות הציבור" כפי שעשה ראש הממשלה אהוד אולמרט בהתבטאויותיו בנושא, זה יפה לרייטינג, אבל לא יותר. בספרו "על החירות", קבע הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל שכל מעשה שפוגע בזולת שאיננו יכול שלא להיתקל בו, מהווה פגיעה ברגשותיו, ולפיכך אסור.

נאמר שיש משהו ביגאל עמיר שפוגע באיזשהו רגש של כלל האוכלוסייה, למרות שלהצביע עליו בצורה מנומקת יהיה בעייתי, נשאלת "שאלת ההתחמקות". התשובה עליה פשוטה - לא רוצה לראות, אז אל תפתח את הטלוויזיה, בן-אדם! זמן הראיון ידוע לכולם, ואם בכל זאת רצונך להיפגע בכוח וצפית בתוכנית, אין לך זכות לבוא בטענות על כך. הדבר דומה לאדם שעישן כל חייו, היה מודע לסכנות הצפויות לו מהסיגריות וברוב חוצפתו החליט לתבוע את מפיצי הסרטן כאילו דחפו לו את מקלות העישון לתוך פיו.

לגבי הטענה השנייה, על איזו לגיטימציה מדברים בדיוק? המחמירים טוענים שעצם זה שנתנו לו להתחתן ועכשיו גם מראיינים אותו והוא ובת זוגו הופכים לאייקון תקשורתי, שבו מציירים לנו אדם לגיטימי לכל דבר. אותם אנשים רואים רק חלק מכוחה של התקשורת, שכן היא יכולה לעצב לנו דמות באופן מסוים, אבל לתת לו לגיטימציה כאדם נורמלי? זה פשוט משעמם.

השב"ס פעל בצורה לא מוסרית, אבל מי יעז להגן על אויב המדינה מספר 1. אילוסטרציה
 

התקשורת מציגה את עמיר כפסיכופט חסר רחמים שלא מתחרט על מעשיו, ובכך היא דווקא מגבירה בנו את האנטגוניזם כלפיו ולא מרככת אותו. דווקא במקרה הזה התקשורת עושה שימוש חיובי בכוחה. וגם כאן אפשר להתווכח לגבי השאלה אם השימוש בכוח שלה בכלל יכול להיות חיובי בכך שהיא מזכירה לנו, 13 שנים אחרי, באיזו מפלצת מדובר. אם כך מדוע הכל מריח רע? זה נובע אך ורק בגלל הצביעות התקשורתית בכל הנושא וגם בגלל צביעותנו שלנו, האזרחים. אין חשיבות כלל לשידור הראיון, החשיבות היא בעצם העיסוק בו. הראיון לא היה מספק לנו תובנות חדשות לגבי עמיר, אבל הכותרות שיחקו לידיו של עמיר שרוצה להחיות את מעשיו ולהעלות עצמו מחדש לסדר היום.

ההתנהלות התקשורתית חשפה את שיקול הרייטינג כשיקול היחידי של הערוצים המסחריים. חדשות ערוץ 2 תחילה, מתוך טיעון של אצילות חברתית, רצו לשדר את החומר שבידיהם רק לקראת יום השנה לרצח רבין אבל, מרגע שגילו שבחדשות ערוץ 10 מתכוונים לעשות כן, הם הצטרפו למרוץ ושכחו את אצילותם בבית. גם בחדשות ערוץ 10 לא תמימים. הם לא צנזרו את הראיון מטעמים הומניים, אלא מתוך שיקול תועלתני. הם פחדו מחרם צופים לאחר השידור, ולפיכך, שוב מתוך שיקולי רייטינג גרידא, פסלו את שידור הראיון.

אז נכון, שבעצם כתיבת הטור הזה גם אני חוטא ומצטרף לפסטיבל. אבל, בניגוד לכל יפי הנפש הנושאים את דגל האחריות החברתית או את דגל חופש הביטוי, אני מודה ומתוודה שהייתי שמח לקבל הצצה לחייו של אחת הנפשות המעוותות עלי אדמות. ראיון עם עמיר היה מעניק לנו סיפוק הוליוודי מהז'אנר של "ג'ק המרטש", קרי הצצה לנבכי נפש אפלה לא מתוך כוונה להצדיקה, אבל אולי להבין את תפיסת עולמה ולהזהיר מפני זאת. ובכלל, לדעתי עדיף לספק את היצר המציצני על גבו של אייקון רשע בסגנון "הג'וקר" או "לקס לותר", מאשר לצפות בעלילותיהם של בני אדם חסרי עניין הכלואים בתוך כלוב מרושת בפיקוח מתמיד של "האח הגדול". לא ככה?
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©