הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קורס מזורז בתקשורת
 
רון קופמן, איציק זוהר, אפי בירנבוים וצביקה שרף לא היו מגיעים לאן שהגיעו לולא השתמשו נכון באמצעי התקשורת
מאת עדי ברקוביץ' | 05.11.2008
 

תנסו להיזכר בימים שהטלוויזיה הייתה עדיין חובבנית. בימים שערוץ 1 היה מסקר את משחקי השבת בליגה הלאומית (דאז) בתכנית "משחק השבת", ולפעמים המצלמות היו מפספסות שערים, או שלמגרשים מסוימים כלל לא היו שולחים צוותים לסקר את השערים והאירועים. הטלוויזיה של היום התפתחה ועברה שינוי משמעותי ביותר. לא רק שמסקרים ומשדרים את כל המשחקים והשערים, אפשר לראות כל שער פעמים רבים בהילוכים חוזרים, ומזוויות שאף אחד לא חלם עליהם בימים שיורם ארבל עוד צעק "ככה לא בונים חומה". אז נכון, האיכות שיפרה את חווית הצפייה שלנו הצופים, אבל היא גם שיפרה את הופעתם של האנשים העוסקים בענפי הספורט השונים, שגם מבחינתם הבנה נכונה של כלי התקשורת יכלה לקדמם למקומות שלא חלמו עליהם.

קחו למשל את רון קופמן, פעם כשהוא היה נכנס להיכל יד אליהו בימי חמישי למשחקים של מכבי תל אביב ומתיישב בעמדת העיתונאים, הקהל היה שורק בוז ומגדף אותו. היום, קופמן נחשב לדמות נערצת, לוחמנית ובטוח שלכל מקום אליו הוא הולך הוא מקבל פידבקים טובים. השאלה היא מדוע? והתשובה פשוטה. קופמן ידע את הסוד הטמון בתקשורת, הרי הוא הגיע מהתחום (עבד שנים רבות ב"הארץ") ואין ספק שהוא אדם משכיל ומספיק אינטליגנטי. ההופעות שלו ב"יציע העיתונות" הובילו למפנה תפיסתי כלפיו.

ההופעות שלו ב"יציע העיתונות" הובילו למפנה תפיסתי חיובי כלפיו. רון קופמן
 

איציק זוהר למשל, נחשב לעוד כדורגלן שהאינטליגנציה שלו שואפת לאפס. פתאום מצא עצמו זוהר יושב בפאנל של ליגת האלופות, לצידם של אבי מלר, מודי בראון ושאר שותפיהם, אשר מעמדם בתקשורת יציב וברור, ושמם הולך לפניהם. הדבר שינה את התפיסה לגביו, פתאום זוהר מדבר לעניין ואפילו בעברית צחה. הוא אפילו מדבר כמוהם עם גמגום זהה לשל שגיא כהן. מכאן, המעבר של זוהר לכס הפרשן לצדו של יורם ארבל במשחקי ליגת העל היה טבעי לחלוטין (זוהר שימש בתפקיד קצת יותר משנה, לפני שהודח והוחלף באיל ברקוביץ'). אפילו התקריות הלא נעימות שקרו לו, כמו עיקול רכב בעקבות העלמות מס, תקרית מביכה במועדון שבגינה נחתך בפניו, לא פגעו במוניטין שיצר לעצמו.

גם אפי בירנבוים ידע מה הוא צריך לעשות כדי לקבל את התפקיד הנחשק ביותר בכדורסל הישראלי, מאמן מכבי תל אביב. הוא הבין שעליו לעשות לעצמו יחסי ציבור טובים. כך מצאנו את בירנבוים מופיע ב"יציע העיתונות", בדיוק כפי שעשה צביקה שרף לפניו. אני מניח ששניהם לא היו מקבלים את התפקיד אלמלא ההופעות בתוכנית. אלו שידרגו וחיזקו את מעמדם, העניקו במה לדעותיהם, החדירו אותם חזק לתודעה. לפני כמה שנים אף אחד לא היה מאמין שבירנבוים (בעיקר לאחר נאום 'שתיקת הכבשים' המפורסם) או שרף יאמנו את מכבי תל אביב (במקרה של שרף – לחזור לאמן את הצהובים). שרף נתפס כמאמן בעל גישה מיושנת לכדורסל, ואילו המינוי של בירנבוים היה נתפס כחזון אחרית הימים עבור המכביסטים, לפני כמה שנים.

מן העבר השני, ישנן דוגמאות כמו אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אשר עשה דרך הפוכה מן השמות שהוצגו לעיל. האיש לא עשה לעצמו יחסי ציבור כמו השאר, לא הופיע בתוכניות טלוויזיה, ולמרות זאת הגיע למשרה הגבוהה ביותר בכדורגל הישראלי. לוזון לא יקבל מהציבור ומהתקשורת את מה שהשאר מקבלים. הוא לא ייתפס כאיש מקצוע ראוי כפי שצביקה שרף נתפס (לפני הפסד האליפות), או כפי שלבירנבוים יסלחו על התעלמות מכתב שבא לראיין אותו אחרי שזעם על השופטים (הרי אחר כך הוא יוכל לשנות את הרושם ביציע העיתונות).

זה היה שיעור קטן על ספורט ויחסי ציבור. בפרק הבא נלמד על איל ברקוביץ' ומי יודע, אולי עד אז הוא כבר יהיה מאמן הנבחרת הבוגרת, הרי זה ששם היה נכשל לו לקח קורס בתקשורת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©