הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מהתחלה, כאילו
 
מעניין לראות שדווקא הפעם אין לבחירות הקרובות נושא אחד דומיננטי. אולי בשל כך תהיה להן משמעות גורלית
מאת ירון קלנר | 05.12.2008
 
השכיל לפרק את מרכז הליכוד. נתניהו
 

מערכת הבחירות הולכת להיות על הכל. מי שמטריח עצמו לעקוב בקפדנות אחרי ראשיתה, רואה ששלל המתמודדים עוסק בכל נושא אפשרי. אין נושא אחד דומיננטי שמרכז את תשומת הלב של המתמודדים והבוחרים כאחד. המשא והמתן הנצחי עם הפלשתינאים וזה הטרי עם הסורים, המאבק מול החמאס ולמען גלעד שליט, הכלכלה, החינוך וכל שאר הרכיבים שבונים את המציאות במדינת ישראל, עומדים על הפרק, ממש כאילו התחילו פה הכל מהתחלה. הקונצנזוסים פרומים, יואיל העם לבחור את דרכו מחדש.

כל מערכת בחירות מתוארת כגורלית. זו הקרובה, מהבחינה הפרסונלית לפחות, ממש לא מסתמנת ככזו. מלבד שלל הכוכבים שהצטרפו לליכוד ושמיקומם ברשימה עדיין לא נקבע, ומלבד תנועת השמאל שלא ברור לאיש איך היא הולכת להיראות, אין כל חדש ברשימת המאיישים את המפלגות. בכולן נמצאים אותם פוליטיקאים רדודים שנמאסו על הציבור.
 
בניגוד למצופה, המשבר הכלכלי לא עומד במוקד הבחירות, לפחות לא עכשיו. מפלגות שונות הצהירו על כוונתן להחזיק בתיק החינוך שלא ידע בעצמו שהוא כל כך יוקרתי, ועל מדיניות השלום והביטחון כבר מתקוטטים כאן שנים, וכך יהיה גם בבחירות האלו.
כלומר, ברובד הסמוי וכמעט בהסתר, דווקא מהבחינה האידיאולוגית יהיו הבחירות גורליות בהחלט. היעדר המנהיגות בשנים האחרונות, בצירוף היעדר אידיאולוגיה אמיתית - יצרו ואקום ערכי כמעט מוחלט, שהוביל להתחזקות השבטיות. שמאלנים נגד ימנים, עניים נגד עשירים, חילונים נגד דתיים. הסקטוריאליות, האינטרסנטיות והרווח האישי מודגשים על חשבון האחדות. הדרך המשותפת נעלמה כמעט לחלוטין. הכאוס המתגבר הזה הוביל למצב בו כל אחד מושך לכיוון מנוגד לחלוטין. כך שדווקא בשל המצב המיוחד, יוכל הציבור להשפיע בצורה אמיתית על אופי המדינה בשנים הבאות. בצורה אמיתית, כלומר בניגוד לאשליות שאופורטוניסטים שלחו לאוויר בקמפיינים קודמים.

למרבה הצער, התחושה שאין למי להצביע עדיין קיימת. תחושה זו מושרשת עמוק באינסטינקטים הישראליים בהביטם אל שמות הפוליטיקאים המנסים לרכוש את אמון הבוחר. אלא שהפעם הבחירה איננה בין שלום שמחון למשה כחלון, הפעם היא על אמת. לא לחינם פתחה לבני חזית מול החרדים, לא לחינם דורשים את תיק החינוך בש"ס, לא לחינם גלעד ארדן מצהיר על שאיפתו להתמנות לשר התחבורה.

אין זה פלא שדווקא כשמפלגת העבודה מתמוטטת על כל ערכיה, מגיע השינוי. המפלגה המסואבת הזו, על התנהלותה האינטרסנטית, מיצתה את כל הקרדיטים שיכלה לקבל. הליכוד ניצל מגורל דומה. נתניהו השכיל לפרק את מרכז הליכוד שהיה סמל לשחיתות, ורבים ממכתימי המפלגה עזבו אותה. כך שלמרות הדופי שמנסים להטיל בליכוד, היא איננה גדושה יותר בפוליטיקאים קטנים שכל מטרתם היא הכיסא. בהיעדר סאגת הג'ובים והמקורבים, הסתננה לה מחדש האידיאולוגיה לחזית.

הבחירות הקרובות מסתמנות כזירת ההתגוששות האולטימטיבית בין שלל הדעות הקיימות בחברה הישראלית. בסופן תיבחר הדרך בה המדינה והחברה אמורות לצעוד. הפעם יש אפילו סיכוי שהן יעשו זאת יד ביד.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©