הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מבולבלים? גם אנחנו
 
עכשיו כשהלימודים לתואר הסתיימו, הסביבה מצפה להחלטות כבדות משקל והרות גורל, מה עושים? מסרבים להיכנס ללחץ
מאת שרון חסון | 07.12.2008
 
בקרוב אפתח את הדלת לקראת עולם חדש. לאחרונה סיימתי את לימודי התואר הראשון. מבלבל. מפחיד. מרגש. הכול ביחד. כל כך הרבה רגשות מעורבים. כל כך הרבה ציפיות. ציפיות ההורים, ציפיות החברים, הציפיות שלך מהחיים, והכי גרוע - ציפיות שלך מעצמך. הדיסוננס הזה קיים אצל כולנו. אנחנו מסיימים את התואר ושואלים לאן עכשיו? לא ממש ברור לנו לאן מועדות פנינו. וגם אם יש איזשהו כיוון, לא תמיד אנחנו מרוצים ממנו. ואז אנחנו אומרים לעצמנו שזו רק ההתחלה, מכאן אפשר רק להתפתח. שאלת המפתח היא - האם אני בכלל רוצה להתפתח? האם אני נמצאת בתחום שבו אני רוצה לעבוד כל חיי?

מעט מאוד אנשים יודעים, כבר מגיל קטן, מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים. רובנו לא. וזה בסדר. אני בקטגוריה של אלו שלא. וזה בסדר. גם עכשיו עם תואר ראשון בתקשורת וניהול אני תוהה. כן, זה תחום מעניין. כן, זה תחום מגוון. אבל האם? האם אני רוצה להיכנע לתחום הכול כך תובעני ולא מתגמל הזה? אני לא בטוחה. אני מבולבלת בדיוק כמוכם (כפי שנאמר על ידי גיא זוהר: "מבולבלים?! גם אנחנו..."). הבעיה היא בתחושה.

הרי כולם אומרים שהכול מתחיל בראש. ואם כולם אומרים, אז כולם צודקים. תמיד ישנה התחושה המפחידה, המחייבת הזו שכשאתה מסיים את התואר, אתה "נכנס לחיים האמיתיים" או "נכנס לעולם הגדול", וכמובן שאנשים לא חוסכים ממך את המידע הכול כך לא מעודד הזה ש"השוק במצב חרא". כולם מסביב מצפים ממך שתדע מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך, וגרוע מזה
- למדת תקשורת? בטח שזה התחום, כי אם לא, אז למה למדת את זה? למה "בזבזת" שלוש שנים מהחיים שלך?! זה כיוון המחשבה האובייקטיבית.

מה, כל אחד שאני יוצאת איתו "זה האחד שאני רוצה לחיות איתו את שארית חיי?"
תצלום: SXC

אבל, ויש אבל גדול, זה לא נכון. צר לי לומר אבל בגלל הגישה הזו ישנם המון אנשים שחיים בשקר עם עצמם. המון אנשים שעוסקים בתחומים שהם לא רוצים לעסוק בהם. המון אנשים שקמים יומיום לעבודה בבוקר ולא מאושרים. אני לא רוצה להגיע למצב שאני לא מאושרת. הרי זו המטרה העילאית של כולנו בחיים היפים האלו - להיות מאושרים. אז אתה מחפש לך תחום שגם יעניין אותך, אבל גם שיהיה רווחי. ופה מתחילה הבעיה. רווחי? נחשק? מעניין? מאתגר? הלו, הלו, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה! אולי אני מבין יחידי הסגולה שנותרו באגף התמימות, אבל אני מאמינה שישנו הדבר הנוצץ הזה, העילאי הזה, שיביא אותנו, בסופו של דבר, אל האושר. והאמונה הזו אכן תוביל אותי למקום הזה. מה זה המקום הזה? אני בעצמי עוד לא יודעת, אבל מדי יום ביומו החיים מפתיעים אותנו, לא ניתן לדעת איפה נמצא עצמנו, בסופו של דבר.

בתור בחורה רווקה, מתאים לי לעשות השוואה בין סיום התואר וחיפוש עבודה לבין דייטים. אז שאלתי את עצמי - מה, כל אחד שאני יוצאת איתו היום "זה האחד שאני רוצה לחיות איתו את שארית חיי?", אוי ואבוי לי אם כן! לא כל אחד שאני יוצאת איתו בכלל שווה את המחשבה הזו, את ההטרדה המחשבתית. וכך גם עם העבודה בסיום התואר. לא צריך לחשוב על זה כעל חתונה קתולית. אין מחויבות לכלום. מנסים. רואים. זורמים עם היומיום. אם לא הולך, לא מתאים, שלום וגמרנו. נכון, יש מחויבויות כלכליות, לכל אחד מאיתנו, במיוחד אחרי התואר, שמי שבינינו עדיין גר אצל ההורים, כבר מת לצאת משם.

אבל העניין הוא שאם ניגש לעבודה שאחרי התואר כמו שאנחנו צועדים לכיוון החופה, זה הסוף שלנו. אנחנו נילחץ. ולהילחץ זה לא נעים. לא פיזית ולא נפשית. מי רוצה לקום בבוקר עם זיעה קרה על המצח? מי רוצה להתעורר עם סיוטים? מי רוצה להרגיש את ליבו דופק בכל פעם שהוא חושב על המשך חייו? ובכן, עמיתי למצוקה הנפשית, אל לנו להכניס עצמנו לסטרסים מיותרים. אם רק ניקח את הכול בפרופורציות ונבין שייתכן כי מקום העבודה הזה הוא בסך הכול תחנה בחיים, בעבורנו, אולי אפילו נאהב אותו, בסופו של דבר? צריך להיות בראש פתוח, ואז החיים נפתחים בפנינו. העיקר זה להיות אמיתיים כלפי עצמנו. כי אם אין אני לי, מי לי?

טור נוסף בנושא

בסוף - הכל יסתדר >> יוסי אבידר סיים את הלימודים בתקשורת והוא תקוע במימוש המשולש – עבודה שתאפשר לשכור דירה שתאפשר לחפש בת זוג. אפקט הדומינו במיטבו

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. עוד תחנה (חשובה) בחיים
יעל 20.07.2009
 
מה אני עושה היום?...
שרון 04.05.2014
 
 
2. אהבתי
אייל לוי 27.05.2011
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©