הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קר שם בחוץ
 
אחרי שמצא את כלבו האהוב מתבוסס בדמו בשלג במיין שבארה"ב, יוצא ג'וליוס וינסום למסע נקמה בציידים. התוצאה: פרוזה משובחת במיוחד לימי החורף (אפילו אם הוא ישראלי)
מאת רוני לוין | 07.12.2008
 
בת זוגו נטשה אותו. ג'רארד דונובן
 
בליבו של יער מושלג במדינת מיין הקפואה, שוכן לו ג'וליוס וינסום. אדם החי בבקתה מבודדת המכילה 3,282 ספרים המבודדים אותו מילולית ומטפורית מהעולם החיצוני. האנשים היחידים איתם היה בקשר במהלך חייו הם אביו המנוח, אשר הוריש לו את אהבת הקריאה, בת זוגו לשעבר קלייר, שהגיחה אל חייו בפתאומיות מתוך היער, ונעלמה בדיוק באותו אופן, וכלבו הנאמן הובס הקרוי על שם הפילוסוף האנגלי תומס הובס.

הלובן, השקט והכפור
המלווה את אקלימה של המדינה הצפונית, מופר כאשר ג'וליוס מוצא את כלבו האהוב שרוע בשלג, לאחר שכדור של אחד הציידים המסתובבים באזור פילח את גופו והשאיר אותו מתבוסס בדמו.
המוות הפתאומי הוא אבידה קשה עבור וינסום, שכואב את מות אביו, ואת בגידתה של אהובתו. ללא טרחנות מלודרמטית או מורכבות פסיכולוגית הוא יוצא למסע נקמה כדי להשיב את הסדר על כנו.

אך אל נא תטעו, זהו איננו מסע נקמה אישי, וינסום רואה את עצמו חלק בלתי נפרד מהיער הנלחם עבור החיות המסכנות, שאינן מסוגלות להגן על עצמן ולהשיב מלחמה אל מול הציידים המזוינים, בעלי כלי הנשק כפולי הקנה. בעזרת מיומנות וירטואוזית שרכש ברובה האנפילד אשר שייך לסבו, הוא יורה בציידים הרבים הפוקדים את היער, בהנחה שאחד מהם הוא האחראי למות כלבו.
על דמותו של וינסום אחראי הסופר והמשורר האירי ג'רארד דונובן. זהו הרומן השלישי שלו (לאחר שלושה קבצי שירים) והיחידי שתורגם לעברית. הסגנון הפואטי של דונבן ניכר בהחלט בכתיבה אשר מרבה בתיאורי הנוף והטבע המושלג. הנופים הקרים מתוארים בצורה כל כך מושכת וסוחפת (ועל כך מגיעה מילה טובה למתרגמת טל ניצן) שהשלב הטבעי לאחר קריאתו של הרומן הוא לאסוף כמה שיותר ספרים, להתעטף בשמיכת צמר עבה, ולעבור למדינת מיין. ולו רק בשביל לראות את השלכת המדהימה המתוארת בעמ' 16 "וכך נדמה היה שהעצים המקיפים את הבקתה צועדים לאחור, נסוגים בהדרגה כשהעלים נצבעו צהוב וצבע חלודה עמוק, ונשרו בספטמבר כמו נשל, והתקמטו צהובים על אדמת היער כשבא אוקטובר ונסחפו ברוח בנובמבר".

ככל שהקריאה מתקדמת, אנו עדים לתהליך ההידרדרות הנפשית שעוברת דמותו של וינסום, הבדידות העמוקה שכפה החורף הקשה, הפרידה הכואבת מבת זוגו ומות אביו, הפכו את כלבו לידידו הטוב ביותר. כאשר זה נלקח ממנו, הלב נוטה לצדד בפעולותיו, גם אם אין בהן כלל היגיון. הוא רוצח חפים מפשע, מתוך אמונה שהם אחראים למות כלבו, הוא מרבה לצטט את שייקספיר למרות שאיש לא מבין את שפתו, כפי שמצוין בדו השיח בינו לבין השוטר טרוי: "זאת שפה זרה, אני לא מבין את הדיבור הזה שלך כל הזמן. זאת אנגלית אמרתי. מה כמו כמו הכיתי נפש והמילה האחרת שאמרת? זה לא אנגלית. הבנתי מה הוא אומר וריחמתי עליו. אתה מתכוון שזה אנגלית כמו נביחה של כלב, אמרתי" (עמ' 184).

לקראת סופו, הספר נע יותר לכיוון של מותחן, אולם הוא עדיין לא מתנהל לגמרי על פי חוקי הז'אנר, אין מרחץ דמים כפי שציפינו, הספר הוא עדין ועצוב מכדי להסתיים בצורה כזו. הוא אולי לא ייזכר בהיסטוריה כיצירת מופת, אבל הוא בהחלט פרוזה משובחת המוגשת באופן מיוחד ורגיש. את החותמת הסופית לטיבו של הספר קיבלתי מאבא שלי, שגמע בשקיקה חצי מהרומן בבוקר יום שבת חורפי. מה שמזכיר לי עוד פרט קטן וחשוב (שחייבים לצרף אותו כהוראות שימוש) אם החלטתם להקדיש מזמנכם לספר הנפלא הזה, תקפידו שהקריאה תהיה בחורף, גם אם הוא שלנו.

ג'וליוס וינסום (במקור: JULIUS WINSOME) / ג'רארד דונובן
הוצאת: אחוזת בית. 199 עמודים. 2007
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©