הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
היא גם סופרת
 
אחרי שהוצגה כאמנית רב תחומית, כתבה מירנדה ג'ולי את "אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך", סיפורים קצרים מלהיבים על צעירה המוגדרת כמאמנת השחייה העצובה ביותר בהיסטוריה, על אישה שהחליטה להוריד כתם לידה מכוער מפניה ועל אב שהוריש לבתו 12 תנועות של אצבעות
מאת רוני לוין | 15.12.2008
 
פשוט, נגיש, עמוק ורגיש. עטיפת הספר
 
מירנדה ג'ניפר גרוסינגר, או בשמה הספרותי מירנדה ג'ולי, מוצגת באתר שלה כאמנית רב תחומית. בין הכישורים המיוחסים לה: מחזאית, מיצגנית, מוזיקאית, יוצרת וידאו-ארט ואתרים. הערה נוספת מציינת כי סרט הביכורים שלה "אני, אתה וכל מי שאנחנו מכירים", זכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן 2005, ובפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע העצמאי "סאנדנס".

אוסף התיאורים עורר בי התפעלות וספקנות גם יחד.
אי לכך, החלטתי לבדוק במה במדובר. החלק הראשון היה לקרוא את ספר הביכורים שלה "אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך". החלק השני כלל בדיקת האתר שהקימה על מנת לקדם את הספר, ואשר זכה לביקורות נלהבות מהגולשים. כבר בעמוד הראשון התמונה החלה להתבהר. טרם נתקלתי ברעיון כה פשוט, ועם זאת כה יפה. אוסף תצלומים בפריסה מלאה של כיריים מהמטבח הביתי, כאשר בכל תצלום הודעה קצרה בטוש שחור.

ההודעה הראשונה התחילה כך:



"עברה שנה מאז כתבתי על הכיריים הללו"

"אם אין לך מושג על מה אני מדברת כדאי שתחזור להתחלה"
"אבל לכל השאר - שלום! כל כך הרבה דברים בוודאי קרו לכם מאז אפריל 2007"
"כמו למשל שלחלק מכם יש חברים חדשים או חברות חדשות או עבודות"
"או שאולי חלק מכן ילדו
במהלך השנה האחרונה ואתן קוראות את זה בזמן שאתן מניקות, מזל טוב!"
"הסיכויים הם גם שחלק מכם בוודאי מת במהלך השנה באחרונה"
"להתראות לאלו שמתו"
"לא שאתם קוראים את זה"

מאוד רציתי להמשיך ולקרוא אך נאלצתי לעצור, מאחר ולא ידעתי כמה הודעות יש וכמה זמן זה ייקח. בחזרה לחלק הראשון של הבדיקה. אציין שהטרידה אותי במשורה העובדה שמדובר באוסף סיפורים קצרים. הבעיה איתם מאוד פשוטה, אין המשכיות שתגרום לשוב אל הספר לאחר הפסקה, ואין מספיק זמן להיקשר לדמויות. יצירה עמוקה ומורכבת תמיד תחדור עמוק ותשאיר רושם עז יותר. אולם ג'ולי הצליחה להפתיע אותי לטובה, ולהשאיר אותי מרותק לכל אורכו של הספר.

כבר בפתיחה היא חושפת כתיבה גלויה ואמפתית, הדמויות לרוב מיניות אבל לא במובן הסקסי, רובן חריגות או סתם מוזרות. כל הסיפורים כתובים מתוך ראייה כנה על הרגעים היומיומיים ובעלי יכולת להפוך את השגרתי למעמיק. בסיפור "נבחרת השחייה", צעירה המוגדרת כמאמנת השחייה העצובה ביותר בהיסטוריה מעניקה שיעורי שחייה לקשישים מקומיים על רצפת המטבח, כאשר פניהם בתוך קערות של מים מאחר ואין בריכה בעיירה. ב"תנועות", אב על ערש דווי מוריש לבתו 12 תנועות אצבעות, שאמורות לגרום לאישה לגמור. "את עוד תביאי הרבה הרבה סיפוק לאיזושהי אישה, הוא אמר. אבל ידעתי שמעולם לא הבאתי הרבה הרבה סיפוק למישהי, ויכולתי לתאר שברגע המתאים אביא את אבא שלי שיעשה את זה. אבל הוא כבר לא יהיה בחיים, והנחתי שהיא תהיה לסבית ולא תרצה שהוא ייגע בה".

בסיפור "כתם לידה" מסופר על אישה יפה, שערכה ניתוח להסיר כתם גדול מפניה ומרגישה כאילו איבדה חלק אימננטי מזהותה כאשר הוא ירד. "כעת התחיל פרק בחייה שהוא ללא פגם, רק מי שזכה פעם במשהו, מכיר את ההרגשה הזאת. קרה לכם פעם שנורא רציתם במשהו והשגתם אותו? אם כן, אתם יודעים שזכייה היא הרבה דברים, אבל אף פעם לא מה שחשבתם. עניים שזוכים בפיס לא נהיים עשירים. הם נעשים עניים שזכו בפיס. היא הייתה אישה יפה מאוד שחסר לה משהו מכוער מאוד".

אבחנות עדינות ומדויקות כאלו עוברות כחוט השני לאורך כל הסיפורים, בסגנון כתיבה פשוט, נגיש, ילדותי, ובאותו הזמן עמוק ורגיש. הדמויות חדורות כאב מהזוועות של חיי היומיום, ומתחבאות מאחורי מסכה אופטימית בניסיון להסתתר מהמציאות העגומה בה הן נמצאות. הספר זיכה את ג'ולי בשנה שעברה בפרס "אוקונור" - היוקרתי ביותר בתחום הסיפור הקצר. מכיוון שעוררה סקרנות כה רבה, נוסף אצלי שלב שלישי לבדיקה: לראות בעתיד את סרטה עטור הפרסים. אולם לפני כן, אני מרשה לעצמי להוסיף תיאור למרות שהיא ממש לא צריכה את האישור שלי, מירנדה ג'ולי היא גם סופרת.

אף אחד לא שייך לכאן יותר ממך/ מירנדה ג'ולי
(במקור:
No one belongs here more than you)
אחוזת בית. 192 עמודים. 2008
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©