הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבעו של המוסר
 
בספרו האוטוביוגרפי "חלומות מאבי", נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מחפש באומץ דרכים אחרות להתמודד עם בעיית השחורים. ירון קלנר קרא והתרגש
מאת ירון קלנר | 01.01.2009
 

לאחר קריאת "חלומות מאבי", האוטוביוגרפיה של ברק אובמה, הנשיא הנבחר של ארה"ב, עדיין מתחוללת סערה קטנה בליבו של מי שהעז להפנים ברצינות את התובנות אליהן הגיע בספרו. מגזין "הזיקית" עוסק, בין היתר, בצבעים. הוא מאפשר לגולשים לחוות את התכנים דרך צבעים המסמלים רגשות. רוב השחורים בארה"ב אינם יכולים לבחור, אין להם ירוק או כתום, אין להם דבר מלבד השחור. אובמה הוא אדם שהחליט לא לראות את החיים דרך המסגרת הצרה של שחור או לבן, ובכל זאת, המסע אותו הוא עובר מחבר אותו לזהותו בצורה מזהירה.

אובמה נולד בהוואי לאם אמריקאית לבנה ואב קנייתי שחור שהוריש לו את שמו, אך חזר לקניה והשאיר את הבן הצעיר ללא דמות אב. חלק מילדותו עברה עליו באינדונזיה עם אמו ובן זוגה, לולו, עד שחזר להתגורר עם סבו וסבתו בהוואי. כשהתבגר, עבד כמארגן קהילתי בשיקגו, למד משפטים באוניברסיטת "הרווארד" היוקרתית, התחתן עם מישל ופנה לבסוף לפוליטיקה. הפרטים היבשים מעניינים לכשעצמם, אך המסע שאובמה עבר מעניין יותר מכל. גם המסע הפיזי חוצה היבשות אך בעיקר המסע המנטלי בו חיפש את זהותו.

"כשקמנו ללכת, אמרתי לרג'ינה שאני מקנא בה", על כך שהיא (ידידה שלו מהלימודים) באה מעולם שחור אותנטי בעוד הוא אובד בין שחור ללבן. לכן גם העריץ תנועות שחורות שפעלו למען השוויון, לכן הפך למארגן קהילתי, וניסה לעודד אנשים לשנות בעצמם.

הסיפור שלו ממחיש עד כמה הצבע הוא, למעשה, תלוי תרבות. ברק אובמה
 

סיפורו של אובמה ממחיש עד כמה הצבע הוא, למעשה, תלוי תרבות. עד שהגיע האדם הלבן, השחורים באפריקה לא חשבו שיש בהם משהו רע. "האפריקאי מטומטם" מצטטת סבתו של אובמה את בעלה בעמודים האחרונים של הספר, כשהיא מגוללת את סיפור אבותיו ובכך גם את מסורות אפריקה ואת סיפור הקולוניאליזם האירופאי. כך בולט גם ההבדל המשעשע בין שתי הגרסאות השונות להקדמה של הספר, הראשונה והמקורית שנכתבה ב-1995 והשנייה שעודכנה בשנת 2004. במקור, אובמה סיפר שהספר נכתב לאחר שהתמנה לנשיא השחור הראשון בעיתון הסטודנטים של בית הספר למשפטים באוניברסיטת "הרווארד". במהדורה המאוחרת יותר, הוא תיאר את עצמו כנשיא האמריקאי - אפריקאי הראשון. לכאורה הבדל סמנטי, אך כזה שמראה עד כמה התקינות הפוליטית בארה"ב גדלה בתשע השנים שחלפו בין שתי המהדורות, כזו שהפכה לרגישה יתר על המידה, כזו שלא מאפשרת כלל לשחורים לזהות את עצמם על פי צבעם.

כל עוד יש לה גבולות, התקינות הפוליטית היא מבורכת ממש כמו התרבות המערבית שיכולה לרומם את מי שמאמץ אותה, אך גם יכולה להפריד ולהרוס תרבויות. "עצם קיומם של בתי החרושת, של תאגידי העץ, של יצרני הפלסטיק", מתאר אובמה את כניסת הטכנולוגיה לאינדונזיה, "יביא לחיסולה של התרבות שלהם". "כשאני מבקרת בארה"ב, נדמה לי שזה מקום בודד מאוד", מספרת לו היסטוריונית, ידידתו של אביו, על ההבדלים בין אפריקה לארה"ב, ואכן גם בניגוד הזה נוגע אובמה לאורך כל הסיפור. כשהוא תוהה על זהותו ומחפש מיהו, הוא לא יכול שלא לשים להבדל בין סבו וסבתו הלבנים שמקורם בקנזס, לבין משפחתו הענפה באפריקה, על כל קרובי משפחתו למחצה המקבלים אותו באהבה רבה, כאילו כל חייהם חיכו לו. "ידעתי שאנשים שהיו יכולים בשקט להיות אחים שלי יכולים להעלות בהם את הפחדים הכואבים ביותר", הוא אומר על הורי אימו.

מדהים היה לראות במהלך מערכת הבחירות כיצד אובמה נטע בלבבות האזרחים את התקווה, כיצד הצליח לגעת בנפשותיהם של שחורים ולבנים כאחד, כמו גם ברבים מתושבי העולם.כשהוא מתאר את העולם המשמים של סבו וסבתו הלבנים בו "הפחד והיעדר הדמיון חונקים את חלומותיך", כשהוא מספר על הכתבה שקרא בילדותו על אנשים שחורים שמנסים להיהפך ללבנים על ידי טיפול כימי, מבינים כיצד נבטו הניצנים הראשונים של המאבק לתקווה ולשינוי. לא רק עבור שוויון לשחורים, עבור זה לחמו מרטין לותר קינג וארגונים אחרים שליוו אותו בהתבגרותו, אלא עבור השינוי הכללי, גם עבור הלבן העני.

"הבנקים להשקעות, הפוליטיקאים, השתדלנים המדושנים" הם האויב האמיתי על פי מרטי קאופמן, מעסיקו בשיקגו, לא השחורים ולא הלבנים. לא במקרה הוא מתאר את הטיול הראשון שלו כילד ברחבי ארה"ב, כשבכל לילה לפני השינה צפה בשימועים של פרשת ווטרגייט שהובילה להתפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, הרי עבורו ארה"ב נקשרה במאבק למען הצדק, נגד השחיתות ובעיקר נגד הניצול לרעה של הכוח. כמארגן קהילתי עבד לרוב עם כנסיות ואנשי כמורה שתהו לגבי אמונתו של אובמה. "מסוכסך מדי עם אלוהים", הוא מעיד על עצמו בשלב מסוים, שינוי מעניין ומעודד אחרי ראיית העולם הדתית של הנשיא הנוכחי, ג'ורג' בוש. אם אובמה לא יהיה מוטה מראש לכיוון השמרנות הלבנה והנוצרית, אולי סיכוייו להסדיר את הסכסוכים השונים בעולם יהיו גדולים.

הנשיא לשעבר התפתל בהסבריו כיצד לא שאף לריאות. ביל קלינטון
 

הוא תמיד היה אמיץ, אובמה. רק אדם אמיץ יסרב להיתלות בקיפוח השחורים כפי שהוא סירב, "מי מכר לך את התרמית הזאת, שהמצב שלך פוטר אותך מלהיות מתחשב או חרוץ או טוב לב, מי אמר לך שלמוסר יש צבע?", הוא תוהה. רק אדם אמיץ היה מוכן לפרסם בפומבי באמריקה השמרנית את עברו הרווי בסמים. לעומת ביל קלינטון, נשיא ארה"ב לשעבר, שהתפתל בהסבריו כיצד לא שאף לריאות, אובמה לא מהסס לספר שעישן חשיש, הסניף קוקאין ובילה בחברת צרכני הרואין. אולי הוא לא היה ממהר לפרסם את העובדות הללו בתור מועמד לנשיאות, אך גם בשנת 1995 הצהרות אלו היו דרמטיות. רק אדם אמיץ מנסה להימלט מהגדרת הצבע אך לא באמצעות בריחה לחיים הלבנים לכאורה, אלא תוך כדי חתירה לשינוי תדמית השחור המסכן, הזועם או המסוכן. אובמה, למעשה, ניסה כל חייו להגדיר את הצבע מחדש.

את הכל ירש מאביו, אותו אבא קנייתי בעל מנטליות אפריקאית שנשא נשים רבות ובחש בפוליטיקה המקומית והמושחתת. דווקא כיוון שלא נכח בחייו, יכול היה אובמה הבן לראותו כדמות קסומה, להתבשם מהכריזמה שלו שמחוללת שינוי במילים בלבד ולשאוף להידמות לו. "אפילו בהיעדרו, העניקה לי דמותו החזקה מעין מבצר שבו יכולתי לגדול", הוא מספר. כשאחותו, אומה, מנפצת עבור אובמה את אשליית אביו, הוא אינו נשבר, אלא להיפך. נדמה שלאיטו הוא מתחזק, מתחבר למורשתו האפריקאית עד שחש באופן מיתי את הקשר בינו לבין חלקתו של אביו בקנייה, "הבית בריבוע", כפי שמכנים אותה בני משפחתו הפזורים בעולם. "הכאב שהרגשתי היה כאבו של אבי, השאלות שלי היו שאלותיהם של אחי", הוא מסכם את מסעו המנטלי. "זכות האבות שלי", הוא מגשים את עצמו.

כל מי שעקב אחרי מערכת הבחירות, וראה בנשיא הנבחר פיקציה תקשורתית, צריך לקרוא את הספר. תוך כדי הכתיבה, מגלה אובמה מה יש בו שהוביל את האמריקאים לבחור בו לנשיא השחור הראשון של ארה"ב. "אנחנו יכולים לומר לארץ הזאת היכן היא טועה [...] בלי להפסיק להאמין ביכולת להכיל שינוי", כותב אובמה ב-1995 את מה שביצע במערכת הבחירות של 2008. כפי שהניע את תושבי השכונות הקשות בשיקגו לדרוש בעצמם מהשלטונות שיטפלו במפגעי האסבסט בדירותיהם, כך הניע את ארה"ב כולה לפעול למען השינוי, כולה מלאת השראה והתרגשות.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©