הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הצפה
 
רוני לוין יצא למסע מרתק בנבכי הטרילוגיה של קז'ישטוף קישלובסקי "כחול, "לבן" ו"אדום" ולמד על הקשר בין צבעים לרגשות
מאת רוני לוין | 01.01.2009
 
כאשר התבקשתי לכתוב על צבעים ורגשות, מיד חשבתי שהנה נקרתה לי הזדמנות חגיגית לצפות במארז "שלושת הצבעים" של הבמאי קז'ישטוף קישלובסקי. אחרי הכול, כמעט שנה הוא מעלה אבק בספרייה הביתית, עדיין באריזתו המקורית. הכוונה הראשונית הייתה לפנות יום שלם (או לפחות 293 דקות, לא כולל החלפת הדיסקים) ולצפות ברצף בשלושת הסרטים. בסופו של דבר, הרצון להישאר שפוי גבר, והצפייה התפרסה על פני שלושה ימים, סרט לכל יום.

הרושם הראשוני מהצפייה העניק הרגשה שמדובר בחוויה אחרת. השימוש בצבעים אצל הבמאי הפולני הוא כלי מרכזי, בעזרתו ניתן לייצג רגשות, חלומות וזיכרונות. הצבעים תוחמים תימות של חירות שוויון ואחווה (כחול חירות, לבן שוויון, אדום אחווה, מחווה לדגל צרפת) והשירה האלגורית שהוא מעצב במיומנות מציפה את הצופים באמוציות, גם אם האנלוגיה היא לעיתים קרובות אבסטרקטית.

מתלה הקריסטלים הכחלחל הוא הסמל לצער השברירי שמרחף בליבה כל הזמן. "כחול"
 

היום הראשון - כחול

כצבעו כן הוא, "כחול" הוא הסרט העגמומי ביותר במארז. ז'ולייט בינוש בתפקיד עלמה צעירה (ג'ולי) אשר עולמה נחרב כאשר, היא מאבדת את בתה הקטנה ובעלה המלחין בתאונת דרכים קשה. כחלק מהתמודדות עם האובדן, היא מבקשת להשמיד כל זיכרון מחייה הקודמים. בקרירות יוצאת דופן היא מוכרת את האחוזה המשפחתית, גורסת את יצירותיו המוסיקליות הבלתי גמורות של בעלה המנוח, ושוכרת דירה במרכז העיר הסואנת. החפץ היחידי שהיא מרשה לעצמה לקחת, הוא מתלה קריסטלים כחלחל ועדין, סמל לצער ולעצב השברירי שמרחף בליבה כל הזמן. במהלך הקשיים שהיא מתמודדת עימם, נרקם מסע שיקום עצמי העובר דרך השלמת הסימפוניה הבלתי גמורה של בעלה, ורומן עם העוזר שלו, שהיה מאוהב בה במשך שנים רבות.

הסרט מלא בסמלים ומשמעויות לצבעים בכלל ולצבע הכחול בפרט, הכול נועד לשקף את היופי השמימי שנמצא סביבנו בכל הפרטים הקטנים. החל ממשחה לילי בבריכה מוארת וכלה בקוביית סוכר המתמוססת לאיטה בכוס קפה. כמעט ללא דיאלוג או נרטיב, קישלובסקי מציף את הצופה ברגשות צער, ייאוש, זעם, אובדן, פחד ותקווה. כולם נשזרים ליצירה אחת, שבדומה ליצירות גדולות אחרות, גדולה מסך כל חלקיה.

היום השני - לבן

"לבן" הוא ללא ספק הכבשה השחורה במארז. הוא היחידי שמתרחש בפולין, יש לו עלילה ברורה ואפילו פן קומי. הסרט עוסק בגבר פולני בשם קרול (זביגיניו זמקווסקי), ספר נשים עצוב, שאשתו הצרפתייה (ג'ולי דלפי) בוחרת להתגרש ממנו באשמת אימפוטנציה, או כפי שהיא מנסחת זאת מאחר ויחסיהם לא מומשו. הוא עובר מסכת התעללויות מצד האישה הקרירה, וחוזר מוכה וחבול למולדתו פולין, שם הוא חורש מזימה שנועדה להחזיר אליו את אהובת ליבו.

הסרט שזור לכל אורכו בנגיעות קומיות עדינות. הסצנה בה קרול מקבל אקדח כדי לשמור על חלפן כספים מקומי, ומאמץ לעצמו תנועות גוף קשוחות כדי להיכנס לדמות המאבטח, נראית לקוחה הישר מסרטיו של צ'רלי צ'פלין. הצבע הלבן מופע כמוטיב חוזר בכיסופים החמימים שהוא חווה אל יום נישואיו כאשר אהובת ליבו לבשה שמלה לבנה, אל מול נופיה המושלגים של ורשה הקפואה. בסופו של דבר, בעזרת ידיד השואף למות, ושימוש אובססיבי באמצעים קפיטליסטיים כדי לצבור הון, הוא מחזיר את אשתו הידועה לשמצה, רק כדי לנקום בה על מה שעשתה.

אדם שאינו מתעניין במאום מלבד ציתות בטלפון לשיחותיהם של שכניו. "אדום"
 

היום השלישי - אדום


"אדום" הוא ללא ספק הסרט הטוב והמורכב ביותר בטרילוגיה. אין פלא שאחריו התחייב קישלובסקי בפומבי לא לביים יותר סרטים. הוא מספר על דוגמנית צעירה בשם ולנטין (איריין ג'ייקוב) המנהלת מערכת יחסים רחוקה וחד צדדית עם גבר קנאי באמצעות הטלפון. במהלך החיפושים אחר בעליה של כלבה בהריון שדרסה, היא פוגשת שופט לשעבר (ז'אן לואי טריטיניאן), אדם שנוי במחלוקת, שאינו מתעניין במאום, מלבד ציתות בטלפון לשיחותיהם של שכניו. ולנטין שנגעלת ומוקסמת כאחת ממעשיו של השופט, מוצאת את עצמה נמשכת שוב ושוב אל ביתו, בעיקר כדי להבין מאין נובע הייאוש הגדול בחייו.

המפגש בין שתי הדמויות עומד במרכזה של העלילה, והוא עוסק ברובו במסע מטפיזי אל עברו של השופט ואל עתידה של הנערה. את הסרטים יש לראות בסדר כרונולוגי, שכן, מוטיבים בסרטים הקודמים חוזרים עם שינוי קטן בעלילה, התואם את רוח הסרט. המוטיב האדום מוצג באופן נועז באמצעות האנושיות המחממת שנרקמת בין הדמויות. אותה אנושיות מובילה אותן בצורה שרירותית אל הסדקים האפלים המסתתרים בנבכי ליבם, כאשר המפגש ביניהם מאיים לאפשר לאותם סדקים לפרוץ החוצה. חווית הצפייה עצמה היא מפגן מדויק של ויזואלית המצליחה לתת דגש על הפרטים הקטנים ביותר ולעשות שימוש בלב וגם בשכל כדי ליצר חוויה מאירה ומתגמלת.

סדרת המופת של קישלובסקי זיכתה אותו בפרס הראשון בפסטיבל ונציה (כחול), פרס הבימוי בפסטיבל ברלין (לבן) ובמועמדות לפרס הבמאי והתסריט באוסקר (אדום). מלבד זאת, הטרילוגיה קטפה פרסים ושבחים בכל מקום אשר הוצגה. למרות שהניסיון להכיל בטור אחד סדרת סרטים כה מורכבת ורגישה הוא טיפה יומרני (במיוחד לאחר צפייה אחת בלבד) כל סרט בפני עצמו הוא יצירה יפיפייה, בעלת מראה ייחודי, עטופה בכותרת המשקפת ומייחדת רק אותה. עכשיו רק נשאלת השאלה מתי אצליח שוב להתפנות ולצפות בפרויקט שכזה.

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט
 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. הכתבה הזו כל כך פשטנית, רדודה ושטחית
המאוכזב 16.03.2010
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©